בשפל

בְּסִמְטָה צָרָה, בְּקַצְוֵי הָעִיר, בְּמַרְתֵּף אַפְלוּלִי, מְיֻתָּם בַּעֲרֹב הַיּוֹם מִתְיַפֵּחַ שִׁיר, שִׁיר יָגוֹן וְעֶלְבּוֹן הָאָדָם: "מְנֻדֶּה אֲנִי, עֲבַרְיָן נִבְזֶה הָהּ, נַפְשִׁי מְקֻלֶּלֶת הַדָּם! – אַךְ גַּם לִי הַזְּכוּת בָּעוֹלָם הַזֶּה שֵׂאת הַתֹּאַר הָרָם: בֶּן אָדָם!" הִנֵּה יוֹם יָבוֹא, יוֹם קִוִּינוּ לוֹ – נִחָמוּ כָּל בְּזוּי וּמָחֳרָם! כָּל נִדָּח וָדַךְ אָז יִפְרֹק עֻלּוֹ – מִנִּי שֵׁפֶל יוּרַם בֶּן אָדָם.בסמטה צרה, בקצווי העיר במרתף אפלולי מיותם בערֹב היום מתייפח שיר שיר יגון ועלבון האדם מנודה אני עבריין נבזה הה נפשי מקוללת הדם אך גם לי הזכות בעולם הזה שאת התֹואר הרם בן אדם הנה יום יבוא יום קיווינו לו נחמו כל בזוי ומוחרם כל נדח ודך אז יפרק עולו מני שפל יורם בן אדם.