נלך ♫

אַתְּ יָשַׁבְתְּ עַל יָדִי לְסַפֵּר אַגָּדוֹת
אַךְ דְּבָרַיִךְ הָיוּ מְצִיאוּת בְּרֻבָּם;
לֹא רָצִית לְהַכְאִיב וְהִכְאַבְתְּ עַד מְאֹד,
צָרְבָה לְשׁוֹנֵךְ כְּבַרְזֶל מְלֻבָּן.

וּמְאוּם לֹא הָיָה כִּי הָיָה זֶה הַכֹּל,
וְהָיָה זֶה בְּלֹא לָמָּה,
וְהָיָה זֶה בְּלֹא אֵיךְ.
מִבַּעַד לַחַלּוֹן רַק הַלֵּיל הַכָּחֹל
וּצְלִיל נְשִׁימָה הַלּוֹחֵשׁ לִי נֵלֵךְ,
נֵלֵךְ...
נֵלֵךְ – הַלֵּב יְלַמְּדֵנוּ לִצְעֹד,
נֵלֵךְ – אֶל הַלֵּיל שֶׁבָּלַע אֶת הַסּוֹד,
נֵלֵךְ – לְלֹא עֵד, לְלֹא גְּבוּל, לְלֹא חֹק,
נֵלֵךְ וְנִשְׁתֹּק וְנִשְׁתֹּק וְנִשְׁתֹּק.
מִבַּעַד לַחַלּוֹן רַק הַלֵּיל הַכָּחֹל
וּצְלִיל נְשִׁימָה הַלּוֹחֵשׁ לִי נֵלֵךְ,
נֵלֵךְ...

בְּחַדְרִי צָלְלוּ הַצְּלָלִים עַל הַקִּיר,
הִתְנַגְּחוּ הָאוֹרוֹת מִן הָרְחוֹב שֶׁנָּדַם,
נִתְמַזֵּג יְגוֹנִי בִּיגוֹנֵךְ הַטָּמִיר
וְנִצְרַב בְּאִשּׁוֹ הַסּוֹאֵן שֶׁל הַדָּם.

וּמְאוּם לֹא הָיָה...