יִצְחָק כַּפְכָּפִי

יצחקל'ה כפכפי נולד כבן הרביעי להוריו פנינה ושמואל שוקסטליסקי, בקובנה שבליטא. המשפחה הייתה ציונית והבנים הבכורים השתייכו לתנועות נוער ולהכשרות לקראת עלייה לארץ ישראל, ועלו אליה בסיום לימודיהם. יצחקל'ה, שני אחיו הצעירים ממנו, שלום וירוחם, והוריו, נשארו בקובנה, שם לימד אביו בבית הספר העברי, שיצחקל'ה נמנה עם תלמידיו.

ב- 1925 עלתה המשפחה ארצה והצטרפה לאחים הבוגרים, יוסף ומשה, חביבה וברוך, שכבר חיו בה. יצחקל'ה הצטרף לגימנסיה הרצליה ושני אחיו הצעירים למדו בבית החינוך. יוסף אחאי, האח הבכור, לימד בשני מוסדות אלה ולכן לא היה עליהם לשלם שכר לימוד, שכן הפרנסה לא הייתה מצויה, והיה על המשפחה להיעזר בבניה הבוגרים.

בתקופת לימודיו של יצחקל'ה בגימנסיה הרצלייה הוא נפגש בנוער הארצישראלי, הריקני מאידיאות וערכים, שכל מה שעניין אותו הוא ציונים טובים לשם לימודים בחו"ל ופיתוח קריירות אישיות. יצחקל'ה, עם כמה מחבריו ובעזרתו של המורה הנערץ עליו ד"ר ברוך בן-יהודה, הקימו קבוצה פעילה שראתה לעצמה משימה לעורר את הרוח הציונית, לארגן תנועת נוער בעלת ערכים ציוניים שתוביל את הנוער להגשמת הציונות בארץ ישראל. קבוצה זו, שכונתה לימים "החוג הזקן", היא שהקימה את תנועת "המחנות העולים".

כשסיים יצחקל'ה את לימודיו, בן 17, בהצטיינות יתרה מאוד, יצאו הוא וחבריו להגשמת רעיון הציונות, להיות פועלים בארץ ישראל. הם נשלחו לעבוד במושבה חדרה ותוך זמן קצר חלו כולם בקדחת.

מחדרה עברו חברי הקבוצה לכפר יחזקאל, ועבדו כשכירים ביישובי העמק ובסלילת כבישים וחפירת תעלות. מאוחר יותר, כאשר התפנה מחנה מעיין-חרוד, תפסה קבוצת החוגים את המחנה, לשמור על מקומה להתיישבות. כשגדלה הקבוצה עלו חבריה גם לרעננה, למחנה זמני עד העלייה לקרקע של קיבוץ מעוז ביולי 1937 במסגרת יישובי "חומה ומגדל". בספטמבר 1938 שינו החברים את שם הקיבוץ ל"מעוז חיים" על-שם חיים שטורמן.

במשך כל השנים האלה המשיך יצחקל'ה בעבודת הדרכה וריכוז תנועת המחנות העולים, שכל שנה הצטרפו בוגריה, שנקראו ה"חוג העולה", לישובי התנועה, לפלמ"ח ולהקמת ישובים חדשים.

במעוז-חיים מילא תפקידים שונים: שימש כמזכיר, כמנהל חשבונות ועורך מאזן המשק, היה מחנך ומורה בכל המקצועות בתיכון, היה פעיל בחינוך ובוועדת החינוך של מזכירות הקיבוץ המאוחד. דחף לקליטת ילדים ולהגדלת בית הספר וביזמתו אוחדו כיתות עם חברות נוער, שהתחנכו בקיבוצים. כך אוחדה הכיתה הבוגרת במעוז עם חברת נוער והייתה מכיתה קטנה לכיתה גדולה בת עשרות תלמידים. יצחקל'ה התגייס לחנך את כיתה י"א.

במשך שנים רבות היה יצחקל'ה האידיאולוג של הקיבוץ. הוא היה הנואם בכל חג גדול ואירוע ומארגני החגים באו לקבל ממנו סיסמה לחג. לכל חג ואירוע נתן סיסמה מיוחדת במינה, השוזרת את ההוויה ההיסטורית עם ההוויה הישראלית-קיבוצית.

בשנות מלחמת העולם השנייה התחיל בתרגום שירים רוסיים ויידיים שהגיעו בידי חיילינו בצבא האנגלי לידיו. אם חסרו מנגינות – גם אותן הלחין. לאחר מכן התחיל בתרגום מגרמנית של שירים של היינה ופתח במסעו הגדול בתרגום יצירת הענק "פאוסט" של המשורר הגרמני הנודע גיתה. כל זאת עשה בשעות פנויות ובעת השקיית גן-הירק [ערוגות מפולסות שהיה צריך לפתוח אליהן מים לזמן מסוים ולאחר מכן להעביר את המים לערוגה הבאה].

בשנות השישים, כשמצב בריאותו הידרדר, עבר לעבוד בהוצאת הקיבוץ המאוחד. שם ערך ספרי מדע, ובשעותיו הפנויות סיים את תרגום פאוסט, שהוצא לאור ע"י הוצאת דביר. כמו כן תירגם את "אפיגניה בטאורוס", "וילהלם מיסטר", "פיוט ומציאות" ו"רייניקה שועל" – כולם פרי עטו של גיתה. כמו כן תירגם את הספר "הרע לכאורה" של קונראד לורנץ ואת "התנהגות החי" מאת דירק פרנק. ואולי המפורסם מכולם הוא ספר "הציפורים: מגדיר שדה שלם", המוכר לכל חובבי הציפורים בארץ. כמו-כן ערך ותרגם עוד ספרים רבים של י.ח. ברנר, י. ברדיצ'בסקי, קוסטה ואחרים.

במהלך שנות השישים הוא גם הכיר בתל אביב את חנה קרונר, מורה בת קיבוץ אשדות יעקב (מאוחד), שעבדה כמוהו בוועדת החינוך של הקיבוץ המאוחד. היא היתה צעירה ממנו בכעשרים שנה ורווקה. הם התאהבו ואחר כך עברו לחיות ביחד בקיבוצה. נולדו להם ארבעה בנים: נרי, זך, אביתר ודותן. כפכפי, שהיה טרוד תמיד בפעילות ציבורית ועסוק בכתיבה ובתרגום, חילק איכשהו את זמנו בין שתי המשפחות. [הפסקה הזו נלקחה מתוך "מוות בצל אורנים", עיתון "הארץ", 19.3.2002]

בערוב ימיו כתב וערך את "מילון שורשים ביולוגי". אסף, כתב וערך את כרכי ספר "שנות המחנות העולים".

יצחקל'ה כפכפי נפטר ממחלת לב בביתו באשדות-יעקב ביום ט"ז באייר, תשנ"ח, 12.5.1998.

[רוב הביוגרפיה נמסרה על-ידי אמנון כפכפי, אחיינו של היוצר]