ירוחם כפכפי

ירוחם הנו אחיו של יצחקל'ה כפכפי.

להלן אוטוביוגרפיה של ירוחם שמסר לנו בנו, אמנון כפכפי:

נולדתי ב- 16 ביוני 1919 בעיר קובנה, ליטא, צעיר הבנים במשפחת שמואל ופנינה שׂוקסטליסקי.
בשנת 1925 עליתי ארצה עם אמא ושני אחיי, יצחק ושלום. לאחר פרידה מגן הילדים העברי בקובנה. שם המשפחה הוחלף לשם העברי כפכפי (פרט לאחי יוסף ששינה את שמו לאחאי).

בשנת 1933 סיימתי את בית החינוך לילדי העובדים (בית ספר עממי) (שתי כיתות מעל יצחק רבין). שנים מאוחר יותר הוקם במקומו גן מאיר, בין רחוב בצלאל לרחוב הכרמל (לימים: רח' המלך ג'ורג') בתל אביב. קיבלתי תעודת גמר משנת תרצ"ג. אחי יוסף היה מורה שלי בבית החינוך לילדי העובדים ושם הכרתי אותו לראשונה, מכיוון שיוסף עלה ארצה כשהייתי בן שנתיים ולא זכרתי אותו מליטא.

משנת 1934 ועד 1937 למדתי בגימנסיה "נורדיה" בתל אביב. אבא שמואל היה מורה לתנ"ך ותלמוד בגימנסיה זו ולכן למדתי שם. בשנת 1937 למדתי בגבעת השלושה. גרנו בשכונת חובבי ציון. הצטרפתי בשנים אלה לארגון ההגנה (1936) בשכונת בורוכוב ועברתי לגור שם בבית שנבנה ע"י אליהו מוזיקנט עבור המשפחה.
בשנת 1936 בחופשת הקיץ יצאתי ביוזמתי ובתמיכתו של אבא למשמר העמק לעזרה בשמירה ובשדה והשתתפתי בכיבוי השריפות וההצתות ביער בתחילת המרד הערבי הגדול.
בשנת 1937 עברתי הכשרה חקלאית בדגניה א' במסגרת גרעין ממחזור ג' של בית החינוך של ילדי העובדים למטרת הקמתו של ישוב חקלאי חדש.
בנובמבר 1938 – התיישבות והקמת משק בחניתה – ישוב חומה ומגדל ע"י הגרעין הנ"ל וגרעין בני נהלל בתקופת המרד הערבי הגדול.
אחד החברים מקבוצת הצופים שהיו במסגרת שנת שירות של מדריכי הצופים הקשישים בת"א בחניתה הראה לי תמונה של הקבוצה כולה שהצטלמו לפני היציאה לקיבוץ. הסתכלתי בתמונה והכרתי בה את חברי הקבוצה, זולת אחת שהקסימה אותי שטרם פגשתי. לשאלתי מי היא, נעניתי שהיא צריכה להגיע בקרוב. חיכיתי בקוצר רוח לבואה וכשהגיעה בינואר 1939, הייתה זו אהבה ממבט ראשון או בעצם אהבה מלפני מבט ראשון. אסתר כונתה בחניתה אסתר 'צופים'. הקשר בינינו צמח תוך זמן קצר ביוזמתי אני. אהבה ורומנטיקה קסמו לנו כשטיילנו בנוף היפה של חניתה.

בתקופה זו נכתבו רבים משיריי שהיו בפי כל חברי חניתה, ובמיוחד החברים מדור המייסדים שחלקם שומר על השירים עד היום. [ר' השיר "חניתאים" שתיעדו בני גבע, נחמן רז וּורד אבן-צור, – אביתר כהן]

בשנת 1941 עזבתי את חניתה עם אסתר. עברנו לת"א, גרנו ברחוב רש"י זמן קצר, משם עברנו לרחוב מזא"ה, שם גרנו פרק זמן ארוך יותר. בנובמבר 1941 התחתנו בשכונת בורוכוב אצל משפחת פיקרסקי, (הורי ציפורה, אשתו הראשונה של אחי, שלום).
ביוני 1942 התגייסתי לצבא הבריטי ולאחר הטירונות בסרפנד (צריפין, כיום) התחלתי לעבוד בתיקון כבד של טנקים אוסטרלים מדגם "מטילדה" בטירה.
בתחילת 1943 נשלחתי למצרים והתחלתי לעבוד בהכנסה לכוננות של טנקים "שרמן" שהגיעו לנמל אלכסנדריה מארה"ב, כדי לצייד של הארמיה השמינית של מונטגומרי לקראת הקרב נגד רומל באל עלמיין. הקרב היה במדבר המערבי, על גבול מצריים. המצרים היו כבר מוכנים לקבל בשמחה את הגרמנים שהתכוונו להמשיך משם לכיבוש ארץ ישראל.
לאחר קרב אל עלמיין שהסתיים בניצחון הצבא הבריטי, נשלחתי לבית ספר הטכני לטנקים של הצבא הבריטי בתל אל-כביר במצרים ולמדתי שם במשך שנה תיקון של טנקים. הקורס הועבר בשפה האנגלית. בתום הקורס קיבלתי דרגה מקצועית "מומחה בחימוש" (Armament Artificer) ודרגת סמל ראשון (Staff Sergeant).
בשנת 1944 הפכתי למדריך באותו בי"ס אך העברתי את החומר בעברית לחניכים מהארץ שלא ידעו אנגלית. את החומר כמובן תרגמתי מהקורס האנגלי. לאחר שנתיים בבית הספר הטכני נשלחתי לאיטליה והצטרפתי לבריגדה היהודית, שם קיבלתי תפקיד של אחראי על סדנת כלי הרכב הכבדים. התקדמנו בהדרגה עד לצפון איטליה, ולהרי האלפים. כשהמלחמה באירופה הסתיימה הובלתי את הסדנה עם כלי הרכב הכבדים לגרמניה, לשם נשלחנו. בדרך אנשי הבריגדה החלו לנקום בגרמנים. לכן קיבלה הבריגדה פקודה לצאת מגרמניה. המשכנו לבלגיה ולהולנד. משם נשלחתי חזרה לצריפין להשתחרר (1946).
בשנת 1946 התחלתי לעבוד במשטרת טיגרט בחברון בהתקנת מערכת חשמל. לאחר מכן עבדתי כמכונאי במגרש קראסו וכמכונאי ב"משרד הקבלני" (בדומה ל"סולל בונה").
בינואר 1947 בננו הבכור, יורם, נולד כשגרנו עוד ברחוב מזא"ה בתל אביב. כמה חודשים לאחר מכן עברנו לדירה ביד אליהו, אותה קנינו במסגרת הזכויות שלי כחייל משוחרר מהצבא הבריטי.
בפברואר 1948 גויסתי למטה הפלמ"ח ע"י יגאל אלון כקצין מטה טכני. הקמתי יחידת מטה שנקראה מת"ח (מרכז תחבורת חטיבה). גייסתי חיילים ואנשים ליחידה הזו ורכשתי 7 ג'יפים מטירה מעודפי הציוד הבריטי בשביל המ"כים של הפלמ"ח. תיקנו, בחנו ומסרנו אותם. רכשנו מלאי דלק בו השתמשנו כשליצחק שדה נגמר הדלק כשרדף אחרי 'צבא ההצלה' של פאוזי קאוקג'י בתום קרבות משמר העמק.

בסוף מרץ 1948 יזמתי תכנית לרכש של טנקים. הצגתי את התכנית ליצחק רבין, סגן מפקד הפלמ"ח דאז, ובהמלצתו, פניתי ליצחק שדה. הצעתי שאצא בדחיפות לאיטליה וארכוש טנקי שרמן שהותירו האמריקאים באיטליה. הוא הסכים והפנה אותי לראש אה"ד. (אגף ההדרכה של ההגנה) יצחק כהן (לימים: אלוף בן-חור). במסגרת זו, איתרתי מקום בתל לטווינסקי [כיום תל-השומר – אביתר כהן] להקמת סדנה לגדודי חמ"ש (חייל משוריין). סדנה זו שהקמתי והייתי מפקדהּ הראשון הייתה לימים הסדנה של חטיבה שמונה בתל השומר. לסדנה זו גייסתי חניכים שלי לשעבר מהצבא הבריטי. גמרתי להכין את גדוד חמ"ש ראשון עם הכרזת המדינה. לאחר מכן יצחק שדה החזיר אותי אליו. הוא קיבל את התפקיד של מפקד חטיבה 8. המבצע הקרוב היה מבצע לרל"ר (לוד רמלה לטרון רמאללה). צה"ל הוקם ואני קיבלתי דרגת סרן ותפקיד של קצין חימוש של חטיבה 8. הסדנה הפכה להיות סדנה חטיבתית וקיבלנו לראשונה אליה טנקים לתיקון: הוצ'קס ורנו ו-2 קרומוולים.

ב-15 אוגוסט 1948 נשלחתי ע"י מערכת הביטחון לאיטליה לצורך איתור ורכישת טנקי שרמן מושבתים של הצבא האמריקאי שנותרו באירופה לאחר מלחה"ע ה- 2 זאת הודות לתמיכת יצחק שדה ביוזמתי בפגישתי עמו במרץ 1948. טנק שרמן ראשון שתוקן בסדנת חטיבה 8, שעמדתי בראשה, הוכתר באוקטובר 1948 על שמו: טנק "יצחק שדה". טנק זה הושק בשמפניה ביציאה מהסדנה על ידי אסתר, רעייתי.

באחד הימים בסוף חודש נובמבר 1948 בא לביקור בסדנה שהייתי מפקדה, ראש הממשלה, דוד בן גוריון כדי לראות במו עיניו את 30 השרמנים הראשונים שרכשתי באיטליה. ניגשתי אליו בבואו וצעדנו יחד לסככות שבהן התבצעו פעולות התיקונים הנדרשים. בהמשך הביקור פנה אליי ראש הממשלה בשאלה שהפתיעה אותי: "כמה אנשי מח"ל יש לך בסגל הסדנה?" תשובתי הייתה: "אף לא אחד." אז הוא המשיך בתמיהה: "אז מאין הידע לכל זה?" – "הידע בא מנסיוננו בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה" עניתי. בכך תמו השאלות והתמיהה והוא נראה לי שבע רצון מביקורו בסדנה.
שיפוץ ותיקון וחימוש כל 30 הטנקים נמשך כמה חודשים. 4 מהם אף חדרו לסיני עם חטיבה שמונה בדצמבר 1948.
בשנת 1950 נסעתי לפיליפינים מכיוון שנודע לי שיש שם טנקי שרמן אך גיליתי שלא ניתן לעשות בהם עוד שימוש בגלל מצבם הגרוע.
בשנת 1951 נסענו כל המשפחה לאנגליה ורכשתי מנועי טנקים לשרמנים, ועוד 40 טנקי שרמן מהארסנל של צבא צרפת.
בשנת 1952 שבנו ארצה ונולד בננו השני, אמנון, בבי"ח דונולו ביפו. משנת 1952 ועד 1954 הייתי קצין טכני האחראי לכל רכב א' ו-ב' בכל צה"ל בחיל טכנאים (לימים: חיל חימוש) והועלתי לדרגת רס"ן, ובמקביל המשכתי מדי פעם בנסיעות רכש, בעיקר באנגליה.
בשנת 1954 נסעתי כחבר משלחת לרכישה של טנקים AMX בצרפת.
בשנת 1955 רכשנו בית בנווה מגן, רמת השרון, השתחררתי מצה"ל ועברתי לתעשייה האווירית. הייתי אזרח שנה שלמה. שם עסקתי במנועי מטוסים ורכישת חלקים להם. בסוף 1955 חזרתי לצה"ל ונשלחתי לשנת השתלמות בבית הספר לטכנולוגיה לטנקים של הצבא הבריטי באנגליה. בתום הקורס קיבלתי מכתב הצטיינות, ביקרתי בדיוויזית שריון הבריטית בגרמניה חזרתי ארצה לתפקיד החדש – מפקד חימוש בגייסות השריון והועליתי לדרגת סגן אלוף.
בשנת 1959 עברתי לפיקוד דרום לתפקיד מפקד חימוש בפיקוד, כיוון שמרבית הטנקים הועברו לפיקוד הדרום.

בשנת 1963 השתחררתי מצה"ל, הגשתי עבודות ועברתי בהצלחה בחינות לתואר מהנדס מכונות מטעם הטכניון והתחלתי לעבוד בלשכה לקשרי מדע (לק"ם) בתפקיד ראש המחלקה הטכנולוגית הראשון. בתפקיד חדש זה, תפקידי היה להנחות את הנספחים המדעיים של ישראל בחו"ל בצורכי הפיתוח בתחומים הביטחוניים-טכנולוגיים ולצורך זה נפגשתי עם ראשי הפיתוח ברפאל, בתעשייה האווירית, בצה"ל, במערכת הביטחון, כדי להגיע למסקנות למה הם זקוקים כדי להתקדם. בין היתר כתבתי חוות דעת על פעילות המהנדסים הגרמניים שפעלו במצרים בנושא הגרעין ובנושא טילים בליסטיים. המסמכים שנתקבלו היו בגרמנית, ותורגמו ע"י אסתר. בנוסף גם השגתי חומר בנושא אמל"ח חיל האוויר, עבור התעשייה האווירית וגם היה לנו יד בהעברת חומר בנושא שדות התעופה הצבאיים במצרים לקראת מלחמת ששת הימים. כמו-כן, כתבתי דו"חות בנושאי אמל"ח כימי ונושאים בליסטיים.

בשנת 1967 מיד לאחר מלחמת ששת הימים נשלחתי לארה"ב כנספח מדעי בשגרירות ישראל בוושינגטון, וכנציג בארה"ב של הוועדה לאנרגיה אטומית הישראלית בזמן כהונתם של אברהם הרמן ויצחק רבין כשגרירים עד שנת 1970.
כנספח מדעי הייתי אורח סוכנות החלל האמריקאית וסגן נשיא ארצות הברית, במעמד שיגור החללית אפולו 11 שהנחיתה את בני האדם הראשונים על הירח והחזירה אותם לכדור הארץ.

בשנת 1970 חזרנו ארצה ואני התמנתי לתפקיד של ממונה על הייצור, ניתוח תקלות והפקת לקחים, בקרת תצורה, אבטחת איכות, נהלים, תקינה, קדום אינטגרטיבי וכו' בוועדה לאנרגיה אטומית.
בשנת 1986 פרשתי לגמלאות אך המשכתי כיועץ בוועדה לאנרגיה אטומית עד שנת 1989. לאחר מכן, שימשתי כנציג ציבור של וועדות מכרזים בנושאים שונים במערכת הביטחון עד שנת 1997.
בשנת 2007 עברנו מנווה מגן ל"בית בכפר" בכפר סבא. נבחרתי לחבר בוועד הדיירים בתפקיד האחראי בנושא ביטחון ובטיחות של הבית. באפריל 2009 נבחרתי בשנית לתפקיד.

ירוחם הלך לעולמו ב- 25 בדצמבר 2010.