יחיאל שורץ

על-פי דף העד שמילאה על יחיאל אלמנתו חנה לאחר פטירתו:

יחיאל שוורץ היה בן יחיד לשני הורים אקדמאים. אביו, נפתלי היה איש מפא"י ועסק בתחום הביטוח. אמו, רוזה עבדה בצעירותה כמורה לגרמנית תקופה קצרה. יחיאל גדל בבית אמיד, ללא מחסור, בית בו הועסקו עוזרות ממוצא פולני. יחיאל גדל בביתו עד גיל שש, מבלי לבקר בגן ילדים.

אביו של יחיאל, נפתלי, עלה לארץ בסוף שנות השלושים ובזכות קשריו עם צמרת מפא"י קיבל משרה בכירה – ניהול מחלקת הרכב בחברת הביטוח "סנה". נפתלי ככל הנראה הבין שסכנה מתקרבת למשפחתו עם הכיבוש הנאצי והחליט להעלות אותם לארץ. בזכות קרבתו להנהגת מפא"י ארגן סרטיפיקט לרוזה ויחיאל וכך הם עולים לפלשתינה בשנת 1940 באופן לגאלי.

יחיאל הגיע עם אמו ברכבת האחרונה לטריאסט ומשם באונייה האחרונה שהפליגה לפלשתינה לפני הכיבוש הגרמני ולמעשה נמלט ברגע האחרון מגורל בלתי ידוע בוורשה. המשפחה התגוררה בתל אביב, ועם הגיעו עלה יחיאל לכיתה א' מבלי לדעת עברית כלל. הוא השתלב היטב חברתית ולמד בבית הספר ללא קשיים מיוחדים. כשמלאו לו 16 שנים עברה משפחתו לרמת גן. זוועות השואה מתגלות לו עם עלייתם לארץ של שארית הפליטה, ביניהם דודו ודודתו (מצדדים שונים) אשר גרו בפולין ושרדו מחנה ריכוז. רבים מבני המשפחה המורחבת נספו על אדמת אירופה.

יחיאל היה פעיל בתנועת נוער, ובניגוד לדעותיו של אביו הוא דווקא נטה לתפיסת עולם בית"רית, תחילה כ"מרד נעורים", אך בהמשך החזיק בדעות ימניות בהשפעת אירועי השואה. יחיאל הרבה לדבר על הנושא ולשאוב השראה מסיפור הישרדותו. הוא החזיק בחדרו טלאי צהוב, ביקר בפולין ואף כתב ספר אוטוביוגרפי על חווית השואה שלו.

יחיאל סיים בית ספר מקצועי והתגייס לחיל הקשר. בתום השירות התקבל ללימודים לתואר מהנדס אלקטרוניקה בטכניון. עם
סיום הלימודים עבד תקופה קצרה במפעל המייצר מכשירי רדיו ולאחר מכן התקבל למפעל סודי של התעשייה האווירית, שם עבד
שנים רבות בתחום לחימה אווירית. במסגרת שירות המילואים נלחם יחיאל במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים והמשיך לשרת עד הגיעו לגיל מופלג, ולאחר פרישתו משירות המילואים התנדב למשמר אזרחי לשנים רבות. 

יחיאל נשא לאישה את חנה, ולזוג נולדו שתי בנות ונכדים רבים. יחיאל התגורר תקופה ארוכה עם משפחתו בראשון לציון ולאחר מכן בנס ציונה.