חוליה צועדת

חֻלְיָה צוֹעֶדֶת, צוֹעֶדֶת עַל הַכְּבִישׁ הָאָרֹךְ, הָאָפֹר חוֹמַת הָאָדָם לַמּוֹלֶדֶת, אַרְבַּע-אַרְבַּע, טוּר אֶל טוּר. עָזַבְנוּ בֵּית-אִמָּא אוֹהֶבֶת מִתְיַצְּבִים בַּחוּרִים לִפְנֵי עַם, כִּי כֻּלָּנוּ יַחַד מִשְׁמֶרֶת מוּל אוֹיֵב אַכְזָרִי וּצְמֵא-דָּם. חֻלְיָה צוֹעֶדֶת... הַשָּׁלוֹם בַּבַּיִת פֹּה לָאָרֶץ, [ אולי: לָאֶרֶץ ] הַשָּׁלוֹם לַקָּרוֹב וְלַגֵּר, אַךְ שׁוֹדֵד מוּסָת, אַך לָהֶרֶג לֹא יֻתַּן עוֹד דַמֵּנוּ הֶפְקֵר. חֻלְיָה צוֹעֶדֶת... חוליה צועדת, צועדת על הכביש הארוך, האפור חומת האדם למולדת, ארבע-ארבע, טור אל טור. עזבנו בית-אמא אוהבת מתייצבים בחורים לפני עם, כי כולנו יחד משמרת מול אוייב אכזרי וצמא-דם. חוליה צועדת... השלום בבית פה לארץ, השלום לקרוב ולגר, אך שודד מוסת, אך להרג לא יותן עוד דמנו הפקר. חוליה צועדת...