ישעיהו גולדברג (הרפזי)

כותב עליו ד"ר יוחנן בן יעקב:

יליד ביאליסטוק, שמחת תורה תרע"ו, 1.10.1915. נפטר בן 16, כא במנ"א תרצ"א, 4.8.1931. למד שנה בחֶדֶר והתקבל למכינה לתחכמוני. כתום ארבע שנים עבר לגימנסיה העברית, שם נתקל ברוח חופשית חסרת קדושה. מאמין נלהב, בעל רגש דתי עמוק. בראשית אדר א תרפ"ט, פברואר 1929, נוסד קן השמה"ד בביאליסטוק. ישעיהו היה האח הראשון, ממייסדי הקן, וכך כתב: "על ארגוננו ליצור מבצר נגד הרוח החופשית הסוערת ומתפרצת למחנה הנוער שלנו. לִ‏צור את הטִפוס החלוץ היהודי האמתי. מרגע הִוָסד קִבוץ [=קן] השומר הדתי ביאליסטוק חיי מקבלים תוכן". השקיע בקן את כל כוחותיו עד שנחלש וחדל מפעילות ומלימודים, אדר תר"צ. בסיוון שב חלקית ללימודים ובקיץ יצא למושבה של השמה"ד. לימד עברית והפעיל חבורת "ברית דוברי עברית". בתרצ"א, 1931, חילק את זמנו בין עבודה ככורך ספרים, תלמיד גימנסיה, פעיל בשמה"ד וחבר הנהגת הקן. ייסד חבורת מוּסר להשתלמות עצמית ביהדות וכתב לארגון תוכנית פעולה, כן ייסד שיעור שבת לצעירים מהקן. באביב תרצ"א פרסם בההד מאמר בו הגן על השמה"ד, תגובה לביקורת חריפה שפרסם רב ידוע. שוב נחלש ויצא עם הוריו לנופש ביורוביצה, שם טבע בשחייה בנהר לעיני אמו. הכנסת התאבלה שלושים יום וקיימה אירוע אבל תנועתי. מאמרים לזכרו התפרסמו בההד, בהצפירה, בנתיבה ובעלים. בביאליסטוק קם חוג תלמוד והוקמה ספרייה לזכרו. בוועידה הארצית הראשונה של השמה"ד בפולין הקונג', מנ"א תרצ"ב, במלאת שנה למותו הוקדשה ישיבה מיוחדת לזכרו, ובשבת נערכה לו אזכרה. אחד ממספידיו ציטט דברים שאמר ישעיהו: "לא בכיות והספדים ... כי אם הכפלת מאמצים". חניכי קן ביאליסטוק והקינים בסביבה נהגו לפקוד את קברו, והה"ר החליטה לקרוא לקבוצות חדשות על שמו.