ד"ר יואל ולבה נולד בשפטובקה שבחבל ווהלין שבאוקראינה בשנת 1898 וב-1920 עלה לארץ ישראל במסגרת קבוצה ציונית מתנועת "החלוץ". מיום עלייתו ארצה ועד לימיו האחרונים הייתה המוזיקה על היבטיה השונים עיסוקו העיקרי. החל משנותיו הראשונות בארץ משנות ה-20 ועד לשנות ה-40 הוא הקים וניצח על תזמורות מנדולינות במועצות הפועלים ברחבי הארץ ביניהם בהרצליה, בתל-אביב, בנס ציונה ובחדרה. לימים התפתח כמלחין של שירי זמר, הירבה לכתוב לילדים, ועבר להלחנת מוזיקה תזמורתית, מקהלתית וקאמרית.
חינוך והוראת זמרה ומוזיקה היה תחום מוזיקלי אחר שעסק בו שנים רבות. הוא הקים מקהלות ותזמורות ילדים בבתי-ספר היסודיים בתל-אביב (החשמונאים, אחד העם-לבנים, השחר, הירקון) ושימש כמנצח שלהן. הוא הורה נגינה בחלילית ובקונצרטינה בבית המדרש למורות ולגננות ע"ש לוינסקי, שם לימד במשך 30 שנה. במקביל רכש השכלה מוזיקלית והרחיב אותה. ב-1937 סיים את לימודיו בקונסרבטוריון בווינה וב-1964 סיים באוניברסיטת וינה את לימודיו לקבלת תואר ד"ר לפילוסופיה על עבודת המחקר "זימרת ישראל למקורותיה". ב-1975 פורסמה עבודה זו בספר בשם זה בשפה הגרמנית בהוצאת כריסטיאן פרלאג המבורג בגרמניה.
הוא יצר והתפתח במוזיקה. כתב שירי עם, שירי ילדים, שירי חגים, שירי ריקוד- הורות, והמשיך במוזיקה קונצרטית: שירים אמנותיים, מוזיקה קאמרית, קנטטות, סימפוניות. ד"ר יואל ולבה זכה בפרס אנגל על יצירתו "קנטטה לשבת" בשנת 1955. יצירתו ה"שלישייה לפסנתר, כינור וצ'לו " זכתה בפרס אקו"ם ב-1984.
