החל מרגע שהצטרף יואל ולבה לקבוצת שפטובקה ששמה את פניה לארץ ישראל, ב-1920, שילב את אהבתו למוזיקה בחיי הקבוצה. לדבריו כאשר עלתה קבוצת העולים על סיפון האניה שלקחה אותם למסע לארץ ישראל, השתלב הוא בלהקת המנגנים שהייתה על האניה ויחד עמם ניגן כאחד מהלהקה. בתמורה, המנגנים הזמינו אותו לסעודות על שולחנם והוא דאג גם להביא ממזונם לשאר בני קבוצתו שעשו את דרכם לארץ על גבי סיפון האניה, זאת כדי להוזיל את דמי הנסיעה לארץ.
חודשים אחדים לאחר העליה לארץ עלה עם בני קבוצתו להתיישבות ב"הר כנרת", ההר מול המושבה כנרת. היו בהתישבות זו 90 מתישבים בני הכשרות שונות מרוסיה, אוקראינה וליטא. קבוצת "הר כנרת" הוקמה ביוזמת הסוכנות היהודית בארץ ישראל ונתמכה על ידה במרוצת שלוש שנות קיומה.
המתיישבים ניסו לעבוד את האדמה, לשתול ולנטוע על ההר שהיה סלעי, חסר מקורות מים, אלה הועלו על ידי המתיישבים, בפחים על גב חמור. הצעירים והצעירות שחיו שם ניסו להקים שם יישוב חקלאי שיניב תוצרת חקלאית למחייתם ולהתאימו למגוריהם. אולם העבודה הבראשיתית שנדרשה מהם, בנוסף למחסור במשאבים והחשיפה למחלת המלריה שפקדה אותם הקשו על חייהם במקום. על ההר עבדו ביום ובערבים למדו עברית ממורתם יעל גורדון, בתו של א.ד. גורדון מקבוצת כנרת. גם הם רקדו ושרו כמנהג קבוצות עולים אחרות באותה תקופה. אברהם הרצפלד איש הסוכנות היהודית, שנחשב לאחד מאבות ההתיישבות בארץ, היה פוקד אותם בביקוריו ומצטרף לשירתם ולריקודיהם. הוא היה גם זה שיום אחד הודיע לקבוצה שהוחלט להפסיק את התמיכה הכספית שהוקצבה להם ולכן עליהם לצמצם את מספר המתיישבים על ההר. הוחלט כי יפילו גורל שיקבע מי בנשארים במקום ומי בעוזבים אותו והמצטרפים למקומות יישוב אחרים בארץ. יעל גורדון החזיקה את הכובע שהושמו בו פתקים מקופלים להגרלה. בסופו של דבר, לאחר שליפת הפתקים מהכובע, התברר כי קבוצת שפטובקה הוגרלה להישאר על ההר.
20 בני קבוצת שפטובקה, ביניהם גם יואל ולבה, המשיכו את חייהם על ההר ללא תמיכת הסוכנות היהודית. החברים חיפשו עבודות בסביבה כדי שיוכלו להתפרנס. היתושים המשיכו לעקוץ את קומץ המתישבים שנותרו על ההר, והמלריה היכתה בהם. הם המשיכו להעלות מים על גבי חמורים ואפילו לרעוב ללחם, עד שב-1923 נעזבה הנקודה "הר כנרת" על ידי מתישביה על פי הוראת הסוכנות היהודית והחברים נפוצו בארץ והצטרפו למקומות יישוב אחרים. נותר רק הזיכרון והגעגוע לימי חלוציות מלאי חלומות ותום נעורים.
יואל ולבה החליט להמשיך בעתידו כחקלאי בארץ ישראל. הוא החליט להקים משק בחדרה. קנה חלקת אדמה ב-100 פונט, קנה גם 2 פרות וצמד פרדות והחל לבנות את משקו. יחד עם זאת עסק במלאכות שונות לפרנסתו. כשומר, כעוזר במשק סמסונוב, וגם כעורך ערבי זמרה לציבור.
ניסיון התישבותי זה התברר כלא מעשי לגבי המשך חייו של יואל ולבה והוא מסתיים בעזיבת חדרה ובמעבר לתל אביב.
