השיקולים שתרמו להחלטתו של יואל ולבה לעזוב את בית ההורים ולעלות לארץ ישראל היו רבים ומורכבים. ברובם היו קשורים לאירועי התקופה שעברה רוסיה בראשית המאה ה-20. הייתה זו תקופה מלאת תהפוכות פוליטיות ותרבותיות שנחשפו אליה גם בני החברה היהודית. כחלק מעידן הנאורות שבני הקהילה האירופית חוותה נחשפו הצעירים והצעירות היהודיים אל לימודים חיצוניים. בתקופת ההשכלה זו רבים מהם למדו במסגרות כלליות, בגימנסיות ובאוניברסיטאות רוסיות. לעומתם היו אחרים שהמשיכו בשמירת המסורת החינוכית היהודית של לימודים בחדר או בישיבה. בביתו של ר' שלום ולבה שהיה סוחר עצים אמיד ואדוק באמונתו היהודית ושימש גם כגבאי בבית הכנסת המקומי, המאבק על שמירת המסורת בא לידי ביטוי בחינוך שהקנה לבניו וביחסו המסתייג מהעיסוק במוזיקה או בספרות. שלושת בניו חונכו על פי המסורת היהודית ב"חדר", ועל ידי מורים פרטיים בבית. יחד עם זאת יואל ולבה הילד למד לנגן, גם כאשר היה הדבר למורת רוחו של אביו. הוא מצא לו את הדרכים לעיסוק במוזיקה ובנגינה גם ללא רשות אביו אך בתמיכתה של אמו. למד לנגן בכינור ובבלאלייקה והצטרף לחבורות מנגנים שונים. האב קיווה שבניו ימשיכו בדרכו, כסוחרים ויקימו בית יהודי שומר מצוות ורחוק מהשפעות התרבות החיצונית.
הצטרפותו של יואל ולבה למסגרת התנועה הציונית והעלייה ארצה ב- 1920 מסמנת את ראשיתה של התקופה חדשה בחייו של יואל ולבה. אותם ימים מוגדרים בהיסטוריה של ארץ ישראל כראשית תקופת העלייה השלישית שהתאפיינה בהתארגנות של קבוצות צעירים במזרח אירופה לעלייה לארץ. יואל ולבה שחווה בצעירותו את מאורעות מלחמת העולם הראשונה בשנים 1914-1918, את הפוגרומים ביהודי אוקראינה במשטרו של פטלורה, את המהפכה הבולשביקית ואת מלחמת האזרחים שבעקבותיה, הצטרף לחולמים על ההתיישבות הציונית בארץ ישראל ולמעשה בעשור הראשון לחייו בארץ ישראל של אותם ימים היה חלוץ שניסה להגשים את רעיון יישוב הארץ.
