פִּנְחָס מִינְקוֹבְסְקִי

פנחס מינקובסקי (1859-1924) נולד בעיר ביליאה באוקריאנה. אביו מרדכי כיהן כחזן בבית הכנסת הגדול במשך 45 שנה ועמו למד מינקובסקי את יסודות החזנות. את היסודות המוסיקליים שהיו חסרים לו השלים בהצטרפו למקהלת החזן ניסן ספיבק (1824-1906). כבר בגיל 18 ירש מינקובסקי את מקומו של ספיבק כחזן בבית הכנסת של קישנייב. מינקובסקי הרבה לתור בעולם וכיהן כחזן בקהילות חרסון, למברג ואודסה. קהילת חרסון אף שלחה את מינקובסקי ללימודים בווינה אצל שלמה זולצר (1890- 1804) שהיה החזן החשוב ביותר במאה ה-19 והמכונה עד היום אביה של החזנות המודרנית. זולצר היה לא רק החזן החשוב ביותר בדורו אלא גם פרופסור בקוסרבטוריון המלכותי של וינה. מינקובסקי למד שם בהדרכתו ובהדרכת רוברט פוקס שהיה מנהלו של הקונסרבטוריון. בשנת 1887 קיבל על עצמו מינקובסקי את תפקיד החזן הראשי של קהילת קהל עדת ישורון בניו-יורק (Eldridge Street Synagogue). בית הכנסת שנחנך בשנת 1887 היה אורתודוקסי באופיו (ברוח אמריקאית-עסקית הובטח לרוכשי המקומות שכספם יוחזר במקרה שיוכנס עוגב לביה"כ או שנשים תשרנה במקהלתו). מייסדיו שביקשו להפגין את עושרה של הקהילה החדשה הציעו למינקובסקי הצעה חסרת תקדים בעולם החזנות של אותם ימים: חוזה לחמש שנים ומשכורת שנתית של חמישה-עשר אלף דולרים, סכום אסטרונומי באותם ימים. בשנת 1892 שוב הוזמן מינקובסקי לאודסה לכהן כחזן הראשי של בית הכנסת של יוצאי ברודי שהיה ידוע כבית כנסת של סוחרים עשירים ואוהבי חזנות מושבעים. בתפקידו זה כהן מינקובסקי 30 שנה. הוא נפטר בבוסטון בשנת 1924 ונקבר בפילדלפיה.