מרים נעמן היתה זמרת בעלת שיעור קומה, והיתה ציפייה מצד מכריה ועיתונאים אחדים שהיא תהיה זמרת "כוכבת" בארץ; כבר ב-1959 בישר עיתון "מעריב" על עלייתו של "כוכב חדש" מבנות המזרח - מרים נעמן.1 כשפנתה לסוכני אמנים לצורך קידום הקריירה שלה, נתקלה ביחס דורסני מסוכנים שהיתנו את הצעותיהם האמנותיות בהצעות אישיות שלא היו מקובלות עליה. היא נטשה את הרעיון והחליטה לארגן את הופעותיה בכוחות עצמה. סעדיה דמארי, שהעריך את כשרונה, ותמך בה מאז היותה בלהקת "סמדר", היה בעל קשרים בחוגי הבמה הקלה ועזר לה בצעדיה הראשונים כזמרת עצמאית. הקשיים שנתקלה בהם בארגון הופעותיה לא הרפו את ידיה, אם כי, התוודתה בכנות בראיון ל"מעריב" ואמרה: "לפעמים אני מאד מצטערת שהכנסתי לי לראש להיות זמרת".2
היה לה רפרטואר מוכן להופעה בת ערב שלם, אך להופעה כזו היו דרושים יחסי ציבור וסוכנות פרסום, ואמצעים אלו לא עמדו לרשותה. כזמרות אחרות בנות אותה תקופה, פנתה להופעות לפני קהל יהודי בחו"ל,3 שם נחלה הצלחה והופעותיה נמשכו כשבע שנים, עד נישואיה.
1. "כוכב חדש מבנות המזרח", כתבה מאת תקוה וינשטוק, מעריב 14 באפריל, 1959, עמוד 7 .
2. "סיפורה של זמרת צעירה". תקוה וינשטוק, מעריב, 30 באוגוסט, 1963, עמוד 37.
3. זמרות כמרים יעקבי וחבצלת רון, עשו את עיקר הקריירה שלהן דווקא בחו"ל. שושנה דמארי שהתה שלוש שנים בארצות הברית (1964-1967). חנה אהרוני הייתה היוצאת מן הכלל, לה היתה קריירה בינלאומית של ממש בחו"ל, לאו דווקא לפני קהל יהודי.
