ברכה צפירה - הערצתי את ברכה צפירה, שרתי את שיריה. הייתי רצה להופעות שלה, ולמרות שלא היה לי גרוש על הנשמה, תמיד מצאתי דרך להשיג כרטיס.(1) אני באמת הושפעתי רבות ממנה. מאד אהבתי את הזמרת הזאת.(7)
מחלת הרככת בילדותה - נולדתי לתוך תקופת הרעב שאחרי מלחמת העולם הראשונה... כשגדלתי קצת פחדתי לרקוד, כי לא הסתדר לי רקדנית עם רגליים עקומות... על הבמה לא כואב לי כלום.(3)
בלהקת הבלט של רינה ניקובה - אם תנ"ך, אז צריך בנות תימניות בשביל הצבע. לא רציתי לרקוד. רציתי לשיר. מה אני, רקדנית?(3)
קולה - הייתי עקרת בית בנשמה. הקול היה פשוט מתנת אלוהים.(3)
[המומחים אמרו לי] זימרת אופרה זה לא בשבילך, השארי עם קולך הטבעי.(5)
תגלית - אומרים שנרדי ו-ואלין גילו אותי. בלוף! גילה אותי "המטאטא".(8)
אהבתה לשיר - אני אוהבת לשיר. על הבמה לא כואב לי כלום. הרופא בבית החולים אמר לי לשיר. את לא צריכה שום כדור נגד כאבים. רק תשירי... אני עושה הופעות כיף, לא בשביל כסף. פה במפגש נוטרים, פה בערב של רמת ישי.(3)
הופעה לפני פצועי מלחמה [במלחמת השחרור] - "הייתי מאושפזת בבית חולים ["בילינסון"] אחרי ניתוח. הביאו המון פצועים. לבשתי חלוק, האחיות קשטו אותי ועמדתי בין המיטות ושרתי; ואני זוכרת שחיל אחד, קטוע רגליים, צעק - דוקטור, זה יותר טוב מזריקת מורפיום. היה לי סיפוק עצום.(1)
ב"המטאטא" - ב"המטאטא" ניצלו אותי. גם כשהייתי הכוכבת שלהם, קיבלתי הכי מעט. כסף היה בשבילי דבר משני, וכל מי שהיה מבקש ממני כסף, הייתי נותנת".(2)
כשרון משחק - לא ידעתי כל כך לשחק, לא הייתי כל כך שחקנית.(7)
הטנדר נוסע - באותה תקופה של סוף שנות השלושים... היתה אז מתיחות רבה בארץ. התקפות של ערבים על כלי רכב ואזרחים היו דבר שבכל יום. נסעתי תמיד בטנדר, בליווי מזוין, ובכל פעם היתה לי הרגשה שלא אשאר בחיים. הגענו להופעות בישובים ששכנו בלב אוכלוסיה ערבית עוינת. לא פעם ירו עלינו... קשה לתאר באיזו שמחה נתקבלתי באותם ישובים. אורלנד ו-וילנסקי שהיו עדים לחלק ממסעות אלה - החליטו, איפוא, לשבת ולחבר את "הטנדר נוסע", למעני.(4)
בעלה, אביגדור יוספון - היו לו "חתיכות" מבנות האכרים של נס-ציונה, אבל הוא התעקש עלי. מאז ההופעה לא הניח לי. והוא היה משכמו ומעלה. יפה תואר, עם בריצ'ס ורובשקה וגרמושקה. זה קסם לי, והוא הבטיח לי הרים וגבעות.(1) התחתנו כעבור שבועיים. זה לא שגעון? תגידי.(2) החיילים שלנו בצבא הבריטי [במצרים] אמרו: נשרפנו מקולה של אסתר גמליאלית. אבל הוא לא נתן לי לנסוע. כל- כך כאב לי.(2)
פרישה מהבמה - רציתי בית, תמיד רציתי בית. כזה מסודר עם בישולים וילדים. וזה לא הולך עם הבמה. לא יכולתי להיות אמא טובה ולהריץ קריירה.(3) מה שהתרחש מאחורי הקלעים החליא אותי. כל האינטריגות הקטנות והגדולות. הצורך להעמיד פנים... לריב עם אמרגנים שקיפחו אותי ללא הרף בתשלום, להתעלם ממבטי הקנאה של אמנים אחרים.(4) לא אהבתי את חיי האמנים. ברחתי לחיים בריאים. לאביגדור היה רוחב לב, יושר ויופי. ואני סלדתי מחיי הבוהמה, מאנשים שלא הזמינו אותך לכוס קפה מבלי לחכות לתמורה. התקשיתי להתמודד, להידחף... אחר כך נולדו הילדים... וילדים צריכים אמא בבית... כשהבן חלה, תיכף ביטלתי הופעה.(1)
אני מאושרת שידעתי לפרוש בזמן, בעודי בשיא הקריירה.(4) ידעתי מתי להפסיק. פיניתי את המקום לשושנה [דמארי].(8) כשפרשתי, [אבי] היה מאד מאוכזב. הוא ממש בכה.(1)
בעלה, אביגדור יוספון: אודות פרישתה מהבמה - אומרים שבגללי היא הפסיקה לשיר. זה לא נכון. לא הכרחתי אותה. היא התייעצה אתי, ואני יעצתי לה לעזוב. זה הרבה לכלוך, כל הקינאה והאינטריגות מאחורי הקלעים. היא לא יכלה להתמודד עם השועלים והזאבים התככניים של הבוהמה.(1)
לבת אחותה, הזמרת עדנה גורן - אל תתחתני, אם תתחתני לא יתנו לך לשיר.(6)
נחום נרדי - הסתדרתי יופי עם נחום נרדי. הוא היה איש קשה מאד. פעם אמר לי: אסתר'קה, יש בעולם שני מלחינים גדולים. אני ושופן.(3)
תקליטים והקלטות - פעם אחת פניתי ל"קול ישראל", וביקשתי שיקליטו לי שיר שהיה להם בתקליט. לא נעניתי. הרגשתי דחויה מאד. לי לא נשארו תקליטים, ואין לי מרפקים. אינני יודעת לבקש פעמיים. אינני יכולה להתרפס.(1) היום, תקליט, זה סיפור של כעשרים אלף דולר. פעם, אפשר היה לעשות את זה ברדיו, כשסי.בי.אס היתה ממנת. אבל היו לי מכשולים גדולים ברדיו. הרכנתי את ראשי ובאתי למבחן, כל כך רציתי להוציא תקליט, אבל זה לא עזר לי.(2)
1. "אלילה על הטנדר", "מעריב", "סוף שבוע", 22 באפריל, 1983.
2. "הטנדר עדיין נוסע", שבועון "לאשה", גליון 2060, 6 באוקטובר, 1986.
3. "זוכרים?", "ידיעות הגליל" (מקומון), גליון 399, 19 ביוני, 1987.
4. "הטנדר של אסתר עדיין נוסע", שבועון "לאשה", גליון 1144, 11 במרץ, 1969.
5. "והקול קול אסתר", "רצוי ומצוי" (מקומון טבעון ועמק יזרעאל) 10 ביוני, 1994.
6. "בצפרניים שלופות", "7 לילות", "ידיעות אחרונות", "7 לילות", 5 ביוני, 2009.
7. ראיון בגלי צה"ל, פסח, 1983.
8. "אסתר מתגעגעת - אך לא תחזור", תקוה ויינשטוק, "מעריב", 15 ביוני, 1960.
