על פי עדותה של ברכה צפירה עצמה (*1), כלל הרפרטואר שלה בין ארבע מאות לחמש מאות שירים. ברובם היא הייתה שותפה בתהליך היצירה, בכך ששיתפה מלחינים ביצירת העיבוד המוסיקאלי, או משוררים - בכתיבת המלל. בספרה 'קולות רבים' (*2) היא כללה 117 שירים שמקור לחניהם הוא בשירת יהודי תימן, ספרד, פרס, בוכרה ודרווישים, ארץ ישראל, לחנים ערביים, ולחנים שחיברה בעצמה. הספר מכיל את התווים לקולם של הזמר או הזמרת, אך לא את תווי העיבודים המלווים את השיר. אפשר בהחלט להבין את התדהמה הראשונית של מוסיקולוגים בעלי רקע אירופאי, לשמע שירים כמו 'בין נהר פרת' ו'יש לי גן', שמקורם בלחן ערבי, ולפתע הוצגו על ידי צפירה ועיבודו של נרדי, כשירים עבריים. לביאליק, שמיצירתו שאלה צפירה את המילים לשני הלחנים האלה, לא הייתה כל הסתייגות. אדרבה, הלחנים מצאו חן בעיניו, והוא עודד את נרדי להמשיך ולהלחין מוסיקה לשיריו. שירים ידועים שנמנו מאוחר יותר עם מיטב שירי הזמר העברי - 'שתו העדרים' ו'למדבר' (למילים של א.פן) (*3), 'תל אביב' (א. המאירי), 'עלי גבעה' (א.ברוידס) כולם בעיבוד נרדי, וכן 'יד ענוגה' (זלמן שניאור) ואחרים, מקורם בלחנים בדווים וערבים להם התאימה צפירה מילים מיצירות משוררים שונים.
ללחנים המסורתיים של יהודי תימן כבר היו מילים מקוריות משל משוררי אותה פזורה, והם נשמעו לעיתים קרובות בחגיגות ובשמחות של בני העדה התימנית. צפירה "חידשה" אותם, בהציגה אותם לראשונה לציבור הרחב, בישראל ובחו"ל, בלבוש מוסיקאלי חדש; במקום שיהיו אוצר מוסיקאלי של קהילה יהודית אחת, היא עשתה אותם לנחלת הכלל. מהידועים שבהם הם - 'אודה לאלי', 'אם ננעלו', 'אלוהים אשאלה', 'סעי יונה', 'ספרי תמה' ו'קריה יפהפייה'.
גם לפיוטים של יהודי ספרד כבר היו מילים ולחנים משלהם, והיה צורך בעיבוד מוסיקאלי בלבד. על הידועים שבהם נמנים 'אשתחווה' 'המבדיל' ו'ישמח הר ציון', אך לרומנסות הספרדיות היה צורך בתרגום, או במילים חדשות. צפירה התאימה להן מילים משירים שכבר נכתבו - כ'יפה נוף' (יהודה הלוי), 'ילד לי ניתן' (ש.טשרניחובסקי), ו'סירתי' (אסף הלוי, בעיבוד נרדי). כשלא מצאה שיר מוכן, "הזמינה" את המילים ממשורר; היא שרה לפניו את השיר ותארה את רוחה של המוסיקה שבו. כך נולד אחד השירים היפים שבאוצר שיריה - 'התרגעות' (יהודה קרני).
לחנים מקהילות יהודיות אחרות, הפכו גם הם לשירים עבריים באמצעות צפירה. לחנים בוכריים מצאו דרכם אל 'עץ הרימון' (י.אורלנד), 'שיר העבודה' (ביאליק), ואל 'שיר נודד' ('מי יתנני עוף', דוד שמעוני) אשר את מילותיו חיבר המשורר במיוחד עבור הלחן ששרה לפניו הזמרת. לחנים מסורתיים פרסים שהתפרסמו בלבוש עברי היו 'טעם מן מן' ו'מחול פרסי' ('מבין להקת סגל'), אשר לפיהם חיבר יצחק אליהו נבון את המילים. בנוסף לאלה, כלל הרפרטואר שלה גם שירים שהולחן להם לחן מקורי, כשירי הילדים של ביאליק שהלחין נרדי - 'חמוטל', 'בובתי', ו'צילי וגילי', השיר לחנוכה 'לביבות נעשה', ו'מי יבנה בית' (שניהם של ל.קיפניס ונ.נרדי), ושירי מלחינים אחרים כ'שני שושנים' (אורלנד וזעירא), 'יונתי' (שיר השירים, חמזי), 'שיבולת בשדה' (מתתיהו שלם), 'גוזו גז' (ש.לוי, ע.עמירן), 'עדרים' (א.הלוי, ש.וייספיש), 'שם רחוק בהרים' (לחן - ש.וייספיש), ו'אל הנגב' (י.רימון, א.מינדלין). יוצא דופן ברפרטואר המוקלט של צפירה הוא 'ניטשו צללים' למילים של טשרניחובסקי, וללחן שהתגלגל ממקור אוקראיני לשיר אידי. שירים רבים בלדינו ושירי עמים שונים, שרה צפירה בשפת המקור.
כדי לשוב ולהופיע על אותן במות בשדה ההופעות המצומצם בישראל, הייתה צפירה חייבת לרענן את הרפרטואר שלה, ולהציג שירים חדשים ותכניות חדשות. לכן, לאורך כל קריירת הזמרה שלה היא אספה שירים מעדות ישראל השונות. כשהיה צורך - התאימה ללחנים מילים עבריות. פיוטים ותפילות וכן גם שירי עמים בשפת המקור, הרחיבו את הרפרטואר שלה למאות אחדות של שירים. היא קראה תווים, אך לא ידעה לרשום אותם, ולכן ניסתה לשכנע מלחינים לבוא איתה, כדי לשמוע את השירים ישירות מהמקור. הם העדיפו, שהיא תשיר לפניהם את השירים, כפי שלמדה אותם. לכן, אמרה, לא תמיד ידעו המלחינים להדגיש את החלק החשוב של השיר בעיבודיהם, בנוסף לכך, שהיתה זאת גם ראשית דרכם בעיבוד מסוג זה. אוסף התכלילים [פרטיטורות] לשיריה, נמסר לארכיון ברכה צפירה באוניברסיטת תל אביב. ספרה 'קולות רבים' נותן תמונה כמעט מלאה של 117 לחני שירים מתוך אותו אוסף (*4). ספק אם אפשר יהיה למצוא זמרת נוספת בעלת רפרטואר שירים כה אישי, מהפכני וייחודי; הוא איננו רק רחב יריעה, אלא גם תוצאה של השתתפות הזמרת בשלבי היצירה שלו.
*1. ראיון ב'דבר', 7 בינואר, 1966
*2. 'קולות רבים', 'מסדה', 1978
*3. לשיר 'למדבר' השתמשה צפירה בלחן של 'תל-אביב', שיר מתיאטרון 'הקומקום'
*4. מספר שירים נמסרו בלחן כפול, ולא תמיד נכללו תווי כל השיר
