צפירה הייתה חלוצת הזמרות בנות המזרח, שלמדו פיתוח קול בטכניקה הקולית האירופית, אם כי התחילה להופיע כזמרת עוד בטרם סיגלה לעצמה לגמרי את הטכניקה. בעקבותיה הלכו נעמי צורי וחנה אהרוני; שלושתן הגיעו לרמת זמרה אומנותית גבוהה [אהרוני התרכזה בזמר עממי ופופולרי], תוך סיגול מובהק של הטכניקה הקולית האירופית, לצד השמירה על ההגייה המזרחית הגרונית המקורית שלהן. על הבעייה שמציבה אותה טכניקה לזמרת בת עדות המזרח, כותב המבקר מ.גורלי (ברונזפט): "שונה צורת הזמרה המזרחית מזו האירופית, צורת הזמרה המזרחית דומה למבטאה, שהוא גרוני בעיקר, ואילו הטכניקה הקולית האירופית, שהתפתחה והגיעה לשיאה בשיטה האיטלקית הקרואה "בל קאנטו" [זמרה יפה], מבוססת על שחרור מוחלט מלחץ גרוני תוך ניצול מאכסימלי של הנשימה" (*1). עניין אחר שחייב התמודדות, היה השוני בין המרווחים בסולמות המזרחיים, שלפיהם אמורה הזמרת לשיר, לעומת המרווחים בסולמות המערביים בהם השתמש הפסנתרן המלווה. בחיפושיה, מצאה צפירה פתרון לכל אחד מהאתגרים שהציבה בפניה הזמרה.
בכתבו אודות הפשרות שהתחייבו מהשימוש בטכניקה מערבית, ואשר בהן בחרה צפירה, העיר מ.רבינא: "היא חוננה בשמיעה דקה ובכשרון לביטוי הנעימות הקרובות ללבה. כשרון זה הפך אצלה לסגולה מיוחדת במינה גם משום שאף זמר מיוצאי אירופה אינו מסוגל להשמיע מנגינות-מזרח כמקורן. החלוקה של האינטרוואלים [המרווחים] בתוך האוקטאבה והמבטא של האותיות [הגרוניות], שני אלה משווים לשירתם של בני המזרח אופי מיוחד אשר בן המערב יכול רק להתרשם מהם ולהבינם, אבל אין הוא מסוגל לעת עתה לבטאם. הפגישה של ברכה צפירה עם נרדי, אשר עיבד את השירים והוסיף להם ליווי של פסנתר, הביאה לידי כך, שבמשך הזמן ויתרה צפירה על אחת מהסגולות העיקריות בשירתה: היא השוותה את חלוקת האינטרוואלים לסולם המקובל באירופה. דבר זה בא בהשפעת הפסנתר אשר אינו ניתן לשינוי בקביעת הצליל שלו. שירתה הפכה תימנית בעלת השפעה אירופית אשר רק מבטא האותיות נשאר בה עדיין מקורי... בכלי הקשת והרוח אפשר עדיין לשנות במקצת מכוון הכלי ולהימשך אחרי האינטונציה של הזמר, אבל בשירה עם הפסנתר מוכרח הזמר להסתגל אל כלי המנענעים, והסתגלות ממושכת זו גורמת לטשטוש המקורי בשירה המזרחית". בזמרת השיר הספרדי לא הייתה בעייה כזו, ציין רבינא, כיון שסולם הטונים הספרדי זהה לסולם האירופי המקובל, והנטייה ההרמונית דומה אף היא (*2). בטור שכתב אודות צפירה בשנות הארבעים, ציין רבינא "בשמחה, שהזמרת התקדמה באופן ניכר במובן הקולי. זמרתה רכה, צלולה יותר. הצלילים הגרוניים המיוחדים לזמרי תימן אינם בולטים כמלפני כן, אמנם יש בזה משום אבדן מקוריות, אבל הגוון הוא כמעט שווה בכל מערכת הצלילים" (*3).
קולה של צפירה נבדק ב'מלוגרף' (*4) בשיר 'ישקף אלוהים" מהקלטה מאוחרת (*5), ותוצאות הבדיקה ציינו, בין היתר, קול יציב ונקי, עם פיזור צליל של שמינית הטון, "כמו בשירה מערבית", וויברציות - אחידות בעוצמתן ובמשרעת - השומרות על גובה הצליל.
*1. 'דבר' 2 ביוני, 1950
*2. שם, 26 ביולי, 1939
*3. שם, 18 באוקטובר, 1946;
*4. מכשיר למדידת צליל חד-קולי, המצוי במעבדה האלקטרואקוסטית באוניברסיטה העברית. הבדיקה נעשתה ע"י גילה פלם, לצורך עבודת מאסטר במוסיקולוגיה.
*5. הקלטה מ-1968 שערך ד"ר אבנר בהט
