בראיונות, שנתנה ברכה צפירה לעיתונאים ושדרנים, דיברה בחופשיות מפתיעה, וללא מעצורים על כל נושא שהועלה. היא התרעמה על הנהלת הרדיו שאינה משמיעה את שיריה; הטלוויזיה - שלא הציגה שום תוכנית אודותיה, ומלחינים - שלא הזכירו את מקור הלחנים המסורתיים, ביצירות הקלאסיות שכתבו; היא הייתה זו ששרה לפניהם לראשונה את הנעימות האלה. היא הגדירה את עצמה כ"טיפוס בלתי נסבל" והצליפה בלשונה ברבים, ללא רחמים. בשידור רדיו שערך לזכרה, ליום השלושים למותה, הסביר חוקר הזמר העברי אליהו הכהן, ש"המשקעים שהותירה בה בעלת הבית [הספרדייה], הקרינו כל ימי חייה על יחסה אל העדה הספרדית, ועיוותו את כושר השיפוט שלה. לעיתים היא נהגה לרמוס במחי לשון אחד את כל מי שנמנה עם העדה הזאת, בין אם היה זה נשיא או פשוט עם, מבלי שהיה לה הסבר רציונאלי לכך. זה כנראה היה מחוץ לשליטתה". צפירה נטרה טינה לנשיא יצחק נבון, על שלא חלק לה את פרס ישראל; עם הנשיא זלמן שז"ר, לעומת זאת, היו לה יחסים מצויינים, היא נפגשה עמו מספר פעמים, ושרה ב'משכן הנשיא' בתקופת כהונתו. "ובכלל אבוי לו למי שנקלע לשבט לשונה של ברכה צפירה ביום עברה" הוסיף אליהו הכהן, "רק למלחין הירושלמי [הספרדי] הישיש יצחק אליהו נבון היא שמרה אמונים והערצה, ולמדה ממנו שירים ומנגינות".
דעותיה האישיות הקיצוניות, והלשון בה נקטה, לא הועילו ליחסים שבינה לבין רבים בממסד המוסיקאלי. מובאים כאן מספר דברים שנאמרו בשיחה עם אבנר בהט (*1), בראיונות - לחוה אלברשטיין (*2) ולכרמית גיא (*3), ב'קולות רבים' ובדברים שכתב לזכרה עמנואל בר-קדמא, בשבוע בו נפטרה (*4).
אישיותה, הופעתה החיצונית ושליחותה -
"אני טיפוס בלתי נסבל..." (ח.אלברשטיין).
"למה אני לא שקטה, ולא אדיבה, ולא נחמדה? זה תוצאה; את נאבקת מהבוקר עד הערב" (ח.א).
"הייתי קטנה כזאת, מכוערת כזאת, בחיי יום יום לא נתתי שום תשומת לב לחיצוניות, לצורה שלי, הייתי מלאה ברעיונות" (ח.א)
"אפשר לומר עלי שאני חלוצה, חלוצת המוסיקה הישראלית" (כ.גיא).
האפליה נגדה -
"ב'אוהל שם' אמרו מה תעשה תימניה כזאת פה? אנחנו לא ניתן את המקום, היא תחלל את המקום" (ח.א).
נישואיה, וילדיה נעמה נרדי ואריאל זילבר -
"נישואין לא היו הייעוד שלי...הסכמתי להתחתן [עם נרדי] אבל הנישואין לא האריכו ימים...המין התחיל למלא תפקיד בחיים שלי מאוחר יותר, רק כשפגשתי את בן עמי זילבר. אז הייתי בת 30 בערך" (כ.ג).
"יש לה [לנעמה נרדי] קול כזה שבכלל אין בעולם, אין באף מקום דבר כזה, אבל אלוהים לפעמים נותן כל כך הרבה, כל כך הרבה, ובכוונה כאילו, כאילו להציק לבני אדם, איזה בורג אחד לא בסדר, הכל לא שווה שום דבר" (ח.א).
"יש לה [לנעמה] קול של פעמונים, כסף" (ח.א).
"היחיד שיכול להגיד משהו [כמלחין מהדור החדש], הוא אריאל [זילבר] שלי... אבל הוא מבזבז את זמנו על עניינים שמחוץ למוסיקה" (כ.ג).
פועלה בשדה השירה התימנית והספרדית -
"את כל מה שניתן להציל, אני הצלתי. אין יותר מה להציל ואין מה לחפש. העדה התימנית והעדה הספרדית התרוקנו מבחינה נפשית. יש מבוי סתום. המעיין אינו מפכה" (כ.ג).
מלחינים -
[המלחינים היום?] "זה חילול קודש לקרוא להם אומנים...אין להם מה לומר" (כ.ג)
"המלחינים בני-דורם של פרטוש ובן-חיים לא חוללו גדולות, אך משום שהיו מורים... מנעו מן המלחינים הצעירים...ליצור משהו ייחודי" (כ.ג).
"הוא [עמנואל עמירן] אחד המלחינים האוריגינאלים ביותר שקשור עם חזרה לארץ, וליצור סגנון, בכל אופן במסגרת של שיר עם" (ח.א).
הממסד המוסיקאלי -
"אני טיפוס בלתי נסבל, וכל שממונה על חוג מסוים...הם קובעים את הדברים...שהם יבטלו את זה בגלל זה שאני לא יודעת להתנהג אתם?! זה לא עושים במשטר מתורבת" (ח.א).
"כמה פעמים ראית אותי בטלויזיה שרה?" "את יכולה להגיד את האמת? אף פעם!" (ח.א).
"יש מוסדות [הכוונה ל'קול ישראל'] שהיקצו לאמנות המזרח פינה, בה מטרטרים כל הזמן בסגנון המקומי המוגבל - זה לא רק ממאיס, אלא ממש בלתי-תרבותי" (א.בהט).
"יצחק לוי [מרשות השידור]...לא השמיע בתכניותיו אלה, ולו שיר אחד בביצועי, אף כי ידע את תרומתי כזמרת, שהבאתי אותם לראשונה על במות הקונצרטים" ('קולות רבים').
המשך מפעלה המוסיקאלי -
"למה את אומרת אין המשך [לשירי]? עופרים שרה את שירי, יהורם גאון שר את שירי... הם שרו 'יש לי גן', 'שיר העבודה והמלאכה', 'מעמק לגבעה', 'עלי גבעה'" (ח.א).
"התקופה שלנו איננה מעודדת עידון... אין שרים ואין משוררים, ואין שירה שנכנסת לליבות בני אדם" (כ.ג).
זמרים -
"בימי היו צריכים מיתרי קול מעובדים. לא מספיק לפתוח פה ולנהום, ולקרוא לזה שירה טבעית" (ח.א)
"לצערי לא נולדה זמרת גדולה חדשה. רבקה זוהר הייתה יכולה להיות כזאת, אך היא בחרה דרך חיים אחרת. עופרים עזבה" (ח.א).
[על "הזמרת הלאומית" שושנה דמארי] "אני לא מבינה מדוע צריכים להביא [לפאריס] זמרת מדרגה שלישית, כשאני יושבת כאן?!" (ע.ב.קדמא).
[על הנשיא, יצחק נבון] "פיתה שלא תפחה היטב...ספרדי חלקלק" (ע.ב.קדמא).
*1. 'גיתית', ינואר 1965, נדפס לראשונה ב'חותם'
*2. גלי צה"ל, 6 ביוני, 1981
*3. הופיע בירחון 'מוסיקה', מרץ 1988
*4. מוסף 'ידיעות אחרונות', '7 ימים', 6 באפריל, 1990
