חנה אהרוני

ראשית הקריירה הבינלאומית של חנה אהרוני הייתה ב-1956 כשיצאה לסיבוב הופעות בינלאומי שנמשך למעלה משנתיים בניהולו של האמרגן משה ואלין. היא הופיעה ברחבי צרפת ובאולם "אולימפיה" בפאריס, במונטה קארלו, באמסטרדאם, בבריסל (בקונצרט לכבוד המלכה האם, לה העניקה חנה ספר תהילים), בטלויזיה הבריטית (בזמרת קטעי תנ"ך בהופעה עם צ'ארלס לוהטון), במקסיקו סיטי במועדון "לה פואנטה" ובתיאטרון המוסיקאלי "ליריקו"; לפני קהל יהודי בדרום אפריקה וברודזיה וכן בפורטו ריקו ובהוואנה קובה (אותה עזבה בעקבות חילופי השלטון שם באותו זמן). העיתונות הנלהבת באמריקה הלטינית הדביקה לה את הכינוי "הזמיר מן המזרח". ב-1959 לאחר הופעות בישראל, המשיכה אהרוני בסיבוב הופעות נוסף בניו יורק (במועדון "שאטו מאדריד"), בקנדה ובאמריקה הלטינית - ונצואלה, מקסיקו וארגנטינה – שם הייתה פופולרית במיוחד.

ב-1963 חלה תפנית גדולה בחייה האישיים ובקריירה הבינלאומית שלה כשהכירה בלוס אנג'לס את המפיק והאמרגן חיים טישמן. בן דודה, הרקדן מאיר עובדיה מלהקת ענבל (שהופיעה באותה עת בהוליווד בסרט "הסיפור הגדול ביותר עלי אדמות"), פנה אל ידידו חיים טישמן (לשעבר רקדן ריקודי עם) והסב את תשומת לבו לבת דודתו הזמרת חנה אהרוני. חוזה הופעות של חמישה קונצרטים הוביל לניהול אישי של הקריירה שלה ומשם ב-1964 לנישואין. בתם קרן נולדה ב-1966.

תחת ההנהלה החדשה קיבלה חנה ייעוץ מקצועי של מומחים, שהיקנה לה תדמית מחודשת המקובלת על קהל בינלאומי. נוספו רפרטואר חדש, הקלטות ויחסי ציבור שמטרתם הייתה להרחיב את קהל המאזינים. במסע הופעות בקליפורניה היא קיבלה את מפתח העיר מראש עירית לוס אנג'לס. השיר "טעם הדבש" (A Taste of Honey) שהיא הייתה המבצעת הראשונה שלו, והשיר "אקסודוס" פתחו לפניה שערים לתכניות טלביזיה ולחשיפה לפני מליוני צופים, לאולמות ולמועדוני היוקרה בארצות הברית ולאחר מכן גם בארצות אחרות. כתוצאה מהחשיפה לציבור האמריקאי הוזמנה חנה יחד עם ג'וני מאתיס להופיע בפתיחת המלון היוקרתי Caesar's Palace בלאס ווגאס. לחלק גדול מהקלטותיה האמריקאיות היה אחראי המעבד H.B.Burnam, המנהל המוסיקאלי של הזמרת ארית'ה פרנקלין, שהיה שותפו של טישמן בהפקות מוסיקאליות.

תשומת לב מיוחדת הקדישה אהרוני לתגובת הקהל לתכניות שיריה בהופעותיה בארצות השונות. המפיק בחן מראש את הקהל שהגיע לאולם ואם היה צורך בכך, שינו את סדר השירים בתכנית מיד, או במחצית השניה של ההופעה. הביצוע הוירטואוזי של שירים ישראלים כ"שחורה אני ונאוה" ו"הורה נרקודה" הקפיץ את הקהל ממושבו בתשואות ממושכות. שיר אחר שהיה מבוקש במיוחד במשך שנים היה הגירסה הספרדית של Viva España.

מ-1967 הייתה חנה אהרוני מארחת בתכנית טלביזיה רבע שנתית "השעה של חנה" ששודרה ממקסיקו סיטי לארצות אחדות באמריקה הלטינית. התוכנית שודרה במשך שש שנים (1967-1972). באותן שנים היא המשיכה בהופעותיה באולמות הגדולים באמריקה הלטינית, בין היתר במקסיקו (Bellas Artes), בקנדה (Place des Artes) ובארצות הברית ("קארנגי הול" ואולם "אברי פישר" ב"לינקולן סנטר"); כמו כן השתתפה בתכניות טלביזיה (ג'וני קארסון, אד סאליבן ואחרים) ובהופעה בת חודש עם הרי בלפונטה בפתיחת מלון פלאזה במיאמי.

ב-1972 בהזמנת מפיק התקליט והמחבר של Viva España ("תחי ספרד") היא הקליטה בגרמניה את השיר בשפה הגרמנית. השיר נעשה שם ובארצות אירופה ללהיט. הקלטה מחודשת של אותו שיר בספרדית הפכה אותו ללהיט עולמי ובעקבות פרסומו הזמינה אותה ממשלת ספרד כאורחת רשמית, לאות הערכה על הכבוד שהביא השיר לאותה מדינה. כשהתברר למארחים הספרדים שהזמרת היא ישראלית, מיהרו לבטל את מסיבת העיתונאים שתוכננה, כדי למנוע מבוכה פוליטית מממשלת פרנקו שלא הייתה ידידותית במיוחד לישראל; האירוח האישי שלה ושל בעלה המפיק המשיך בכל זאת.

ב-1967 במלחמת ששת הימים וב-1973 במלחמת יום כיפור, שינתה חנה את לוח הזמנים של הופעותיה בחו"ל, שבה מיד לישראל והופיעה לפני חיילים ופצועי מלחמה בבתי חולים. ב-1968 היא יצגה את ישראל באולימפיאדה במקסיקו ותמונת "פני השלום" שלה התפרסמה על לוחות המודעות ברחבי אותה מדינה. קונצרט תרומה לעניי מקסיקו הפך אותה שם לאומנית אהודה ביותר. ב-1973 יצגה את ישראל גם באולימפיאדת מינכן (יחד עם השחקנית דליה לביא) אך יצאה את העיר במסגרת התחיבויותיה, יום אחד לפני הטרגדיה שפקדה את המשלחת הישראלית. ב-1981 היא נבחרה בברזיל כזמרת הזרה הטובה ביותר.

חנה אהרוני החלה לצמצם את הופעותיה ב-1983, אך המשיכה להופיע במשך מספר שנים, עד שסיימה למלא התחייבויות קודמות. החל מ-1963 היא מתגוררת בארצות הברית (תחילה בלוס אנג'לס ואחר כך בניו יורק), ומבקרת בישראל עם בני משפחתה לעיתים קרובות.