מרים יעקבי

המפגש הראשון של מרים יעקבי עם המלחין נחום נרדי התקיים אצל מורתה, כאשר נרדי בא לחפש כשרונות למקהלת הבנות שהקים. בעקבות פגישתם החלה מרים ללמוד גם אתו, ולדבריה, אמרו עליו "שהוא יכול ללמד אפילו קיר לשיר".⁽¹⁾ המלחין ביקש ממנה לחזור לקולה הטבעי, אלטו, וצרף אותה למקהלה. 

 

לאחר פרידתו של נרדי מאהובה צדוק, המשיך המלחין בטיפוח סולניות חדשות לקונצרטים שהגיש. באותה עת הוא היה עסוק גם בהלחנת המוסיקה להצגת "אלוף בצלות ואלוף שום", בתיאטרון הילדים "תליל-תילון"; באותה הצגה שרה מרים יעקבי ושיחקה את תפקיד הנסיכה. תשומת לב מיוחדת הקדיש נרדי לשלוש מחניכותיו - מרים יעקבי, אהובה שי ובהירה ג'יבלי [הראל], כהכנה לקראת הופעה בקונצרטים של שיריו ובליוויו.⁽²⁾ במרץ ובאפריל 1960 השתתפו שלוש הזמרות בשני קונצרטים, שנערכו ב"בית לייסין". הן שרו "שירי חג ומולדת, ופולקלור עדות המזרח". נרדי ליווה, וגם ניגן באותה הזדמנות את יצירתו "ואריאציות סימפוניות לפסנתר על נושאים עממיים".⁽³⁾ 

לאחר מכן (1960) נסעה מרים יעקבי ללונדון, ובמשך קרוב לשנה למדה פיתוח קול ב"האנובר אקאדמי" אצל דר' קוהן. בלונדון היא הופיעה בליווי פסנתרנים מקומיים.

 

במאי 1961, כשנשאל נרדי על ידי כתבת "מעריב" אודות ה"תגליות" שלו, 14"תגליות" עד אותה עת, הוא הזכיר את מרים יעקבי כתגלית העשירית במספר (לאחר אהובה צדוק), "שהופעתה אצילית ושירתה עדינה", אך לא ידע את מקום הימצאה. "כעת הינה באמריקה או באנגליה", צויין באותה כתבה.⁽⁴⁾  מאוחר יותר, באותה שנה, הגיע נרדי לפריז עם אחת מתלמידותיו, רות אבישי, לסיבוב הופעות מטעם הפדרציה היהודית באירופה. הוא יצר קשר עם יעקבי, ובמכתב ששלח לה, שאל אם היא מוכנה להיצטרף אליהם, והיא נענתה בחיוב. בפאריז עזבה רות אבישי את סיבוב ההופעות, ויעקבי המשיכה עם נרדי כסולנית יחידה בקונצרטים. היא הופיעה שם באולם "סאל פלאייל", וב"סורבון"- כנציגת ישראל בפסטיבל שירים בינלאומי. השניים המשיכו בהופעות בז'נווה, לוזאן, מרסיי ובריסל. סיבוב ההופעות נמשך כשמונה חודשים. 

 

כששרה בלונדון דרש הקהל היהודי "לפחות שיר יידיש אחד".⁽⁵⁾ ובתגובה לביקוש, החליט נרדי להרחיב את הרפרטואר הרגיל, ולכלול בו זמרה חסידית ושירים ביידיש. הוא העריך נכונה את הפוטנציאל הטמון בז'אנר הזה, שעשוי לפתוח דלתות בעתיד, לפני קהל יהודי בחו"ל.

 

1. "בת עדן שרה ביידיש", "מעריב", 7 ביולי, 1963;