"הגיוס הפוליטי העמוק של הזמר העברי לא מתמצה בלהקות הצבאיות", כתב יותם פלדמן ב"תולדות התרבות המגויסת". "הצבא והמלחמות ששלטו בחיים במדינה...נתנו חסות לזמר העברי כולו. זה ניכר לא רק בכוכבות הראשונות של המוסיקה הפופולרית...שושנה דמארי ויפה ירקוני, אלא גם בצעירים...שבאו אחריהם". (*1)
בתקופת מלחמת השחרור ולפניה, "התגייסה" שושנה דמארי לשיר לפני הלוחמים במקומות שונים בארץ. אז, כבר אשה נשואה ואם לבת קטנה, היא השתתפה בדרכה היא, במאמץ הלאומי כששרה לפני המגוייסים בחזית ובעורף. טרם המלחמה, הטילו הבריטים מדי פעם "עוצר" שהגביל את התנועה בדרכים, ומארבים סיכנו את הנוסעים, אך כשהתבקשה - הופיעה בכל מקום שנדרש ממנה. ותיקי הפלמ"ח וחילות צה"ל אחרים, לא שכחו את תרומתה, והזמינו אותה שוב ושוב להופיע לפניהם בכינוסיהם. "אני עוד זוכרת איך הלכנו משה וילנסקי ואני, למקום מיסתור בתל אביב [כדי] להקליט את 'הקרב האחרון'" סיפרה דמארי. " משה וילנסקי סיפר שאת מילות השיר נתן לו חיים פיינר [בעתיד - חפר] להלחנה עבור שושנה דמארי, והביצוע הראשון התקיים במלון "ירדן" בתל-אביב, במסיבת פרידה למחלקה, לפני שיצאה לנגב; עבור חלק מחיילי אותה מחלקה, זה היה הקרב האחרון. דמארי הוסיפה וקראה קטע מעיתון בו נכתב אודותיה: "יומיים לאחר הפשיטה הובאה לשם שושנה דמארי בזחל"ם ושרה שעה שלמה בבונקר. האשה בעלת הקול הנפלא הגיעה אליהם לתוך המלחמה ושרה בליווי נפץ פגזים". כשהופיעה לפני חיילים בגולן, נזכרה הזמרת, ביקשו הלוחמים "שרק לא אשיר שירי מלחמה". (*2)
שירי המלחמה ששרה, דיברו למעשה על אהבות, זכרונות, געגועים ותקוות. "שועלי שמשון" היה היוצא מן הכלל שהיה בעל אווירה מלחמתית ממש. הבחין בדברים חוקר הזמר אליהו הכהן בכתבו: "ההפתעה הגדולה ביותר מזומנת למעיין בשירי הזמר של מלחמת העצמאות...יותר ממאה שירים נכתבו במלחמה, מאז 'יצאנו אט' בנובמבר 1947 ועד 'היי דרומה לאילת' באפריל 1949. אתה מנסה למצוא ביניהם שירי מלחמה ושירי קרב, שבהחלט היה צידוק לכתיבתם באותה מערכה נואשת, ואינך מוצא אפילו כדי למנותם על כף יד אחת...". (*3) במבצע קדש התנדבו היא ווילנסקי להופיע לפני פצועי המלחמה, במסגרת "הועד למען החיל".(*4) כחודש לאחר מכן, הופיעה בשדה התעופה באל-עריש בכנס לוחמים, בו השתתף האלוף לסקוב.(*5) בנוסף לכך, הופיעה גם ביד-מרדכי, ישוב ספר שהיה קרוב לגבול מצרים. דמארי שהתה בארצות הברית ב-1967 כאשר פרצה מלחמת ששת הימים. היא דרשה וקיבלה מקום במטוס הראשון שיצא לישראל. "הם לא יכולים להלחם בישראל בלעדי" אמרה, ויצאה להופעות לפני חיילים, ובמסדר הנצחון של פיקוד הצפון ברמת הגולן. באפריל 1969, היא התייצבה באילת, לצד אמנים נוספים, למחרת הפגזת העיר בקטיושות, ויחד הם הגישו הופעה לשיפור מצב הרוח בעיר; ההופעה זכתה למכתב תודה פומבי בעיתונות, מראש העירייה א.אזר.
במלחמת יום הכיפורים היא הייתה האזרחית הראשונה שראו חילים מעבר לתעלת סואץ, כתב צנחן אלמוני שהיה שם. היא הגיעה לשם לבושה בחליפת ג'ינס וחובשת כובע בוקרים; לאחר ההופעה, אספה מספרי טלפון מהחיילים והתקשרה מביתה אל בני משפחותיהם שבעורף, להודיע שהכל כשורה עם בניהם. ב-1982 הופיעה עם תזמורת חיפה בבסיס חיל האויר בדרום הארץ; שמעון כהן ניצח, והמופע שהתקיים ביזמת גלי צה"ל יצא לאור בתקליטור. שושנה דמארי "כיכבה כמעט בכל מופע שהפיקה מחלקת התרבות של גלי צה"ל", כתב מולי שפירא, מנהל חטיבת התרבות והמוסיקה של התחנה. "בערבי ההוקרה למשה וילנסקי, לסשה ארגוב, לתזמורת הפילהרמונית הישראלית ואפילו במחווה...לתרבות האידיש. היא תמיד נענתה לפניותינו, והקהל...תמיד השיב לה באהבה". (*6)
1. מוסף "הארץ", 9 בינואר, 2009;
2. חזי שייאר, "ידיעות אחרונות", העיתון המקוון, 5 במאי, 2003 ;
3. השיר המיליטנטי ביותר של מלחמת העצמאות, 'שועלי שמשון', שיר שאיים במוות על חיל הפולשים, נכתב דווקא על ידי מי שיהיה בעתיד שוחר שלום מובהק - אורי אבנרי; אליהו הכהן, "לא בחרב ולא בחנית", אתר הסתדרות המורים בישראל;
4. "דבר", 24 באוקטובר, 1956;
5. שם, 23 בנובמבר, 1956;
6. מולי שפירא, בחוברת המצורפת לתקליטור; הופעה בת 14 דקות לפני חיילים נלהבים [במיוחד בשיר האחרון], בליווי תזמורת ובניצוח שמעון כהן ביום העצמאות 1976 ניתנת לצפייה במרשתת.
http://www.dailymotion.com/video/x8iu1l_shoshana-damari-independence-day-19_music
