שליחותה הראשונה של דמארי נועדה למחנות העקורים בקפריסין ב-1947. באותה עת, היא עדיין שרה ב"לי-לה-לו" בתכנית "לא יותר מדי", אך באביב היתה אמורה להפסיק שם את הופעותיה למשך ימים אחדים. ידיעה ב"פלסתיין פוסט" ציינה, ש"קבוצת פלסתינים עומדת לעזוב את הארץ השבוע במטוס כדי לבלות את חג הפסח עם העקורים בקפריסין". ברשימת היוצאים הייתה גם שושנה דמארי. (*1) שנה לאחר מכן, בפסח 1948, הצטרפו היא ווילנסקי למשלחת ה'ג'וינט', שיצאה ברשות הנציב הבריטי להביא משלוחי מזון ודרישת שלום מארץ ישראל ל-25 אלף הפליטים שהיו עדיין כלואים שם. (*2) הופעתם הבלתי נשכחת לפני המעפילים, שבועות ספורים טרם הכרזת העצמאות, השאירה חותם עמוק בנפשות כל המשתתפים וזכתה להדים מרגשים בעיתונות. "ביקורם של שושנה דמארי והקומפוזיטור מ.וילנסקי היה אחד המאורעות החשובים בחיי יושבי המחנות באי-הגזירה, ועד היום [28 במאי, 1948] מגיעים לארץ הדים מביקור זה...את צלילי 'אני מצפת' ו'כלניות' שומעים בכל מקום ובכל מחנה. המעפילים שמרו לעצמם את התכניות של הקונצרטים שלה ששלחנו במספר של 10.000, ומשננים את השירים. שושנה דמארי שהתה בקפריסין שבוע ימים והופיעה כמה פעמים ביום, כמעט כל ההופעות היו תחת כיפת השמים...קונצרטים מיוחדים נערכו לילדים, שנתחבבו עליהם ביותר השירים 'הודי-חמודי', 'דובי דובי ישן' ואחרים. באחד המחנות הגישה ילדה צרור עשבים לזמרת, באמרה: 'אל נא תכעסי עלי, אין לנו פרחים במחנה. כשאבוא לארץ ישראל - אגיש לך פרחים בשם כל ילדי קפריסין'...בא כוח הג'וינט...הודיע כי בקרוב [הם] יוזמנו לבקר במחנות שארית הפליטה באירופה - לפי הזמנת ה'ג'וינט'". (*3) אחד השירים ששרה באותם מחנות היה השיר האידי 'ראז'ינקעס מיט מאנדלן' ("צימוקים ושקדים"); "שיר זה [של א.גולדפאדן] למדתי להופעה במחנות הפליטים באירופה אחרי מלחמת העולם", סיפרה הזמרת, "ועד היום רואה אני את פני מאזיני שטופי הדמע למשמע שיר הערש, השמור עמוק בלבם". (*4) שלום איתן [אל"מ מיל'] ממעפילי האניה "פאן יורק/קוממיות", כתב באוטוביוגרפיה שלו על חוויית אותה הופעה בקפריסין: "אחד המאורעות המרגשים ביותר היה הופעתה של שושנה דמארי...על הבמה עמדה אשה יפה ...שזופה מאד, בעלת שיער שחור נהדר, אבל מעל הכל, הקול! שיריה חשמלו אותנו, למרות שהאקורדיוניסט [משה וילנסקי] לא הצליח להפעיל כהלכה את האקורדיון, שכפי הנראה ניזוק במסע. היא הפנטה אותנו בשיריה, וגרמה לתסביך לכל מי שחשב שהוא יודע לדבר עברית".(*5)
ביולי 1948, בעצם ימי מלחמת השחרור, יצאה שושנה דמארי לארה"ב בשליחות, שמטרתה הייתה לאסוף כספים למען המדינה הצעירה הנלחמת על קיומה. השליחות הייתה אמורה להימשך כחדשיים בלבד; יחד אתה יצאו משה וילנסקי ויוסף גולנד - שחקן זמר - ב"אהל" וב"מטאטא", [ושחקני נבחרת הכדורגל הישראלית]. שליחותה הקצרה התארכה לשנה תמימה; השלושה הגישו תכנית בשם "ישראל נלחמת, שרה ומחייכת", (*6) והופיעו אתה גם בקנדה. גולנד ודמארי שבו ארצה רק ביולי 1949. במשך שנת העדרותה השמיע הרדיו את שיריה מפעם לפעם וכתב ה"פלסתיין פוסט" שביקר ב"לי-לה-לו" שחידש את פעילותו עם תום המלחמה, העיר בביקורתו להצגה החדשה, שהוא מתגעגע להופעה המבריקה של שושנה דמארי. לשליחות נוספת, בת חדשיים, יצאה שושנה דמארי שוב גם בפברואר 1950 יחד עם מ.וילנסקי; בינואר 1951 יצאה לארה"ב לסדרת קונצרטים, והפעם נשארה שם קרוב לשלוש שנים.
להופעותיה בחו"ל הכינה רפרטואר שהתאים לקהל המקומי. "השירים שאני שרה בניו-יורק" אמרה, "מבוססים בעיקר על מלודיה. אם אלתרמן כותב לי שיר נפלא כמו 'בכרמי תימן' על אודות ילדה קטנה שאביה רוצה לחתן אותה...לא אשיר אותו בניו-יורק...מי יבין אותו שם? מצד שני אינני עומדת על כך שהמלים 'ישראל', 'ירושלים או 'מגדל דוד' יופיעו בכל שיר שאשמיע באמריקה. אפשר שמבחינה זאת אינני אמנית ישראלית טיפוסית". (*7) הופעתה ב"וילאג' ואנגארד" בניו יורק ב-1951 זכתה לסיקור השבועון בעל השם הבינלאומי "טיים" והעצימה את פרסומה בארצות הברית. על הרפרטואר שלה בחו"ל כתב השבועון: "רוב שיריה של שושנה הם מסוג השירים שבני העם היהודי ובנותיו שרו תמיד, מאז ימי דוד ובת-שבע. תפילות, קינות, שירי אהבה, שירי עלילה כ'מרבד הקסמים' - סיפור יציאת יהודי תימן בני הדור האחרון מחצי האי ערב. מעטים בקהל עשויים להבין את המלים העבריות, אבל, תנועותיה של שושנה, הבעת פניה וקולה הרוטט מעניקים להן חווית האזנה מרגשת". (*8) בספטמבר של אותה שנה הוזמן משה וילנסקי לארצות הברית ללוות את שושנה דמארי במשך חודשיים, בסדרת קונצרטים עבור "מלווה העצמאות". הדבר פורסם בעיתון בצירוף הידיעה שהזמרת הוזמנה להופיע בתיאטרון הגדול "ראקסי" בניו-יורק, כדי להציג קטע מן ההווי הישראלי. (*9)
בסדרת קונצרטים בליווי משה וילנסקי בדרום אפריקה (1956) שרה דמארי שיר מקומי באפריקנס, והקהל נלווה אליה בהתלהבות. להדרן נהגה לתת שיר באידיש. "תחילה, אומרת היא, כשהם שומעים את הצלילים הראשונים של 'ראז'ינקעס מיט מאנדלן' ["צימוקים ושקדים”] פושט חיוך סלחני על פניהם. מה לתימנייה ולראז'ינקעס! אך כבר בסוף הבית הראשון שומעת אני רחש ממחטות, ולא פעם מוכרחה אני להפסיק אותו באמצע, עד אשר ירגע הקהל הנרגש". (*10) לסדרת קונצרטים שהכינה לאוסטרליה ולארה"ב, אמרה דמארי שהיא תשתדל "להוסיף עד כמה שאפשר, שירים שהקהל משתתף בהם בשתיים-שלוש מלים עבריות", אך הוסיפה מיד, "אני לא אוהבת שמתערבים לי יותר מדי בשיר". (*11) כששבה מארה"ב בקיץ של 1953, המשיכה דמארי להופיע בארץ ובחו"ל באירועים שנשאו אופי ממלכתי. פרסומה כזמרת היה רב, והגיע עד המזרח הרחוק. ביקור או-נו, ראש ממשלת בורמה, בישראל ב-1955 היה אירוע תיקשורתי גדול, שהתקיים בימי החרם הערבי, למרות לחצן של מדינות ערב. או-נו ביקש ממארחיו לשמוע את שירת שושנה דמארי, וממשלת ישראל, בראשות ידידו האישי של או-נו, - ד.ב.גוריון, ערכה מסיבה מיוחדת לכבודו, אליה הוזמנה הזמרת. בין שאר הידיעות בעיתונות אודות המסיבה המתוקשרת, צויין כי "לפי בקשתו האישית של או-נו, הוזמנה למסיבה שושנה דמארי שהנעימה למסובים בשירתה". (*12)
להשקת אניית הדגל של צי הסוחר "תיאודור הרצל" [1957], הוטסה שושנה דמארי במיוחד ללונדון, כדי לעלות על סיפון האניה במסע הבכורה שלה, ולהופיע בחגיגה המיוחדת שנערכה בה לכבוד המאורע". (*13) לקבלת הפנים המיוחדת הוזמנו כ-250 נכבדים, ובזכרונותיו, סיפר רב חובל האניה, שרשימת האורחים נראתה כרשימת ה"מי ומי" בבריטניה", כולל שגרירים, לורדים, וראש העיר של לונדון. בזמן ההפלגה מלונדון לישראל נשלח לאנייה מברק ובו הוזמנה דמארי להופיע כנציגת ישראל באירוע בעל אופי ממלכתי בצרפת -"ערב השגרירים", הנערך בחסות נשיא צרפת מדי שנה ב-14 ביולי, בארמון "שאיו". לאותו ערב הוזמנו גם הכנר דוד אויסטרך מרוסיה, הזמרת עמליה רודריגז מפורטוגל, בוב הופ מארה"ב ורבים אחרים מעולם הבידור. שלושת השירים שבחרה דמארי לשיר באותו ערב היו "עדרים", "הרועה מהגיא" ו"חדש ימינו כקדם". בתום ההצגה ברך נשיא צרפת, רנא קוטי, את דמארי ואת שאר האמנים. (*14)
בחגיגות העשור לישראל שהתקיימו במשך 1958 נשלחה שושנה דמארי [בליווי וילנסקי] מטעם משרד ראש הממשלה לארצות הסקנדינביות, לצרפת,לאנגליה ולתערוכה העולמית בבריסל. בחגיגות שנערכו בניו- יורק באותה שנה, היא שרה ב"יאנקי סטאדיום" לפני אצטדיון מלא בו נאמו אבא אבן וגולדה מאיר. היא שבה ארצה לאחר סיבוב של חצי שנה באירופה ובארה"ב. כשחזרה להופיע בניו יורק ב-1961, דיווח ה"ניו-יורק טיימס" כי "שושנה דמארי, הזמרת הישראלית שהופיעה בארץ הזו משנת 1948, לא איבדה דבר מכוח המשיכה שלה, אם נשפוט על פי הקהל שנכח בתכניתה ב"טאון הול"...הוא מילא את האולם, פלש אל הבמה וקיבל את השירים בתשואות נלהבות". (*15) בקיץ 1962, ערך איגוד הקומפוזיטורים בפולין פסטיבל בין לאומי לזמר קל בו השתתפו 19 מדינות. מארגני הפסטיבל שלחו הזמנה לשושנה דמארי, אך היא לא יכלה להיענות לה עקב התחייבויות אחרות. בעלה-אמרגנה שלמה בושמי הציע לשלוח את אסתר רייכשטאט [עופרים] במקומה; בפסטיבל זכתה ריכשטאט במקום השני בשירם של חלפי ווילנסקי "סתיו", הוזמנה מיד לסיבוב הופעות בפולין, (*16) ופתחה בקריירה בינלאומית. במאי 1979 הוזמנה דמארי להופיע בטקס השלום בבאר שבע, לפני ראש הממשלה מנחם בגין ונשיא מצרים אנואר סאדאת. להשקת השלום בין שתי המדינות היא שרה את שירם האופטימי של חיים חפר ודובי זלצר "המלחמה האחרונה"; באותו מעמד ליוותה אותה תזמורת בניצוח מנדי רודן.
עם ייסוד האגודה הקנדית למען "בית הלוחם" ביוני 1979,ועשר שנים לאחר מכן, במאי 1989, גויסה דמארי על ידי אותו ארגון בטורונטו, לצורך מגבית למען "בית הלוחם" בישראל. (*17) הופעתה השנייה בהזמנת אותו ארגון התקיימה לאחר שהוענק לה "פרס ישראל"; היא נערכה באולם מלון "שרתון" ומחירי הכרטיסים נעו מ- 150 דולר ומעלה. היא לוותה על ידי תזמורת מוקלטת מראש, ציוד אלקטרוני וטכנאים, ויחד אתה הופיע גם בועז שרעבי בנגינת חלילית ובדואט שהלחין - "לשיר אתך". (*18) ב-1982 הגיעה דמארי שוב לניו יורק לאחר שנעדרה ממנה 8 שנים, (*19) כדי לככב לצד מייק בורשטיין ב"טאון הול" ב"ריביו ישראלי" שהתקיים שם לכבוד יום העצמאות. (*20) בעצרת הזכרון לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין ב-1995 היא שרה את "הרעות", השיר שהיה אהוב עליו.
הופעותיה נשאו אותה לארצות רבות וכמעט שנשאו אותה גם לתימן, הארץ בה נולדה. מלבד בארה"ב, קנדה, צרפת, ארצות סקנדינביה, אוסטרליה, יפן ודרום אפריקה, היא הופיעה גם באמריקה הלטינית - מקסיקו, קולומביה,ברזיל, ארגנטינה ונצואלה, וכן בקובה (*21). ב-1995 היא הוזמנה להופיע בתימן [יחד עם הזמרת עופרה חזה]; ההצדקה להזמנה היתה שהיא עצמה ילידת תימן, ועפרה חזה בת להורים יוצאי אותה ארץ. ההזמנה הגיעה משר החוץ של אותה מדינה - עבדול קארים אל איריאני - ופורסמה גם בבטאון צבא תימן, ללא ציון אזרחותן של הזמרות ה"תימניות". קרוב לוודאי שאותו בטאון צבאי לא היה מעורר עניין מיוחד אצל הפוליטיקאים בתימן, וההזמנה היתה יוצאת לפועל, אלא שבעקבות פרסום הדבר ב"מעריב" הקימה מפלגת האופוזיציה הסוציאליסטית בתימן שערוריה פוליטית; שבועון המפלגה הסוציאליסטית "אל טווארי וויקלי" כתב, כי "לממשלה אין הזכות לעשות צעד כזה ללא תמיכה מפורשת של כלל הציבור התימני", ושר החוץ של תימן נאלץ לחזור בו מההזמנה. (*22)
1. "פלסתיין פוסט" 30 במרץ, 1947;
2. "דבר", 30 במרץ, 1948, מסר הודעה על יציאת הקבוצה לקפריסין;
3. "דבר השבוע", 28 במאי, 1948;
4. "דבר" 12 באוקטובר, 1956;
5. שלום איתן היה בן היתר שומר ראש של המפקד הבריטי באחד המחנות; קטע מספרו הביוגרפי צוטט באנגלית ב'גוייש ווב סנטר, פברואר 2006;
6. "קאנאדיין ג'וויש ריוויו", 12 בנובמבר, 1948;
7. מיכאל אוהד, בראיון ל"דבר השבוע", 26 באוקטובר, 1960;
8. "טיים" מגזין, 16 ביולי, 1951;
9. "דבר", 28 בספטמבר, 1951; הידיעה גם ציינה שחברה אמריקאית וחברה אנגלית רכשו את המוסיקה של וילנסקי ל"כלניות" לצרכי הקלטה ושידורים;
10. שם, 12 באוקטובר, 1956;
11. שם;
12. שם, 5 ביוני, 1955;
13. "דבר השבוע", 27 ביוני, 1957;
14. שם;
15. "ניו יורק טיימס", 6 בנובמבר, 1961;
16. "דבר",11 ביולי, 1962;
17. "קנדייאן ג'ויש ניוז" 19 ביולי, 1979; ההופעה ב-1979 התקיימה באולם בית הכנסת "בית-תקוה" בטורונטו והשתתפה בה גם נאווה בושמי, בתה של הזמרת ,דיווח העיתון היהודי המקומי. את נאווה בושמי תאר מבקר המוסיקה של העיתון, ריק קרדונה, כ"זמרת, מלחינה ופזמונאית מוכשרת ביותר, שזה עתה הקליטה אלבום של שיריה";
18. מדי פעם התעורר ספק באותו קונצרט, אם רק התזמורת (שנשמעה בעוצמה רבה) מוקלטת מראש, או גם קולה של הזמרת.
19. בין ספטמבר 1964 ל-1967 שהתה דמארי בארה"ב והופיעה בה בנסיבות פרטיות. היא שבה לישראל במלחמת ששת הימים. ר' להלן;
20. "ניו יורק טיימס", 14 באפריל, 1982;
21. נתן שחר, "אינצקלופדית נשים יהודיות";
22. סוכנות רוייטר", ל"ג'רוסלם פוסט", 22 באוקטובר, 1995; "וושינגטון ריפורט און מידל איסט אפיירס", דצמבר 1995, עמ' 22-26; שנים רבות לפני כן, כשהחרם הערבי היה בעיצומו, השמיעו תחנות רדיו באגן הים התיכון את שיריה, אבל העלימו את העובדה שהיא זמרת ישראלית. רדיו קפריסין באנגלית ששידר באחת התכניות בשנות השישים את "שיר ערש נגבי" בביצועה, ציין שהזמרת שושנה דמארי היא לבנונית.
