במרץ 1955 הוקרן בארץ לראשונה הסרט הישראלי "גבעה 24 אינה עונה", שתאר אפיזודות ממלחמת השחרור. פאול בן-חיים כתב את מוסיקת הרקע לסרט. לשושנה דמארי היה בו תפקיד קטן - צעירה דרוזית מהכפר עוספייה, ידידת מרים, אחת מדמויות הסרט. בקטע הקצר בו דיברה - היא דיברה בערבית, אך בפסקול הסרט נשמעו מפיה קטעי שירים "דרוזים" לכאורה, שלמעשה היו שירים משירת יהודי תימן [לנעימות מוכרות כ"סעי יונה" ו"אודה לאלי"] וכן שיר תימני בעברית - "איומה בהר המור"; רוב הקטעים נשמעו כרקע מוסיקאלי באפיזודה שהתרחשה בעוספייה, או כזימרה שקטה למדי של השחקנית-זמרת "בשעת עבודתה". הסרט הוצג בקאן, זכה שם "להערכה כללית נלהבת", (*1) ולתפוצה בארצות רבות; בישראל, שבר הסרט שיאי קופה, אבל הביקורת קיבלה אותו בסלחנות, בעיקר בגלל מגבלות התסריט. (*2)
סרט שני בו הופיעה שושנה דמארי, ועליו דובר רבות באותה שנה, היה "באין מולדת"."בחרתי בשושנה דמארי" סיפר נורי חביב מפיק הסרט "כי רציתי שחקנית שתהיה גם זמרת. רציתי שזה יהיה סרט על הצרות של המזרחים, אבל שיהיה גם משמח". (*3) הסרט תאר את קשיי העלייה מתימן, והיה הסרט הישראלי הראשון שצולם בצבע. דמארי שיחקה בתפקיד הראשי [לצד שייקה אופיר]. הסופר יהודה בורלא היה אמור לכתוב את הדיאלוגים, אך בסופו של דבר כתב אותם בנו יאיר; משה וילנסקי חיבר מוסיקת רקע, וניצח על התזמורת הפילהרמונית בפסקול. נורי חביב היה אמן פרסומת שהצליח ליצור עניין בעבודתו על ידי המסתורין שאפף את ההסרטה. "אי הידיעה הברורה על הנעשה ב'סרטי חביב' עשתה לפרסומו של הסרט ב'אין מולדת' יותר מכל פרסומת ישירה בדרכים המקובלות. הספקנות עוררה בעיתונאים עניין, מתח ודריכות לקראת כל ידיעה [אודות הסרט]" כתב "דבר השבוע" והציג את תמונתה של שושנה דמארי בשער השבועון. (*4) לאחר הקרנת הבכורה, (*5) דובר על הסרט במקרה הטוב - כעל "סרט מיוחד במינו" שלא היה "נקי לחלוטין מרבבים". לעומת זאת, שושנה דמארי זכתה לשבחים על הופעתה - מהביקורת בארץ ובחו"ל. "ההפתעה של הסרט היא בלי ספק הופעתה הטבעית של שושנה דמארי - כאילו שיחקה כל ימיה לפני המצלמה, כתב "דבר השבוע", וחסרונם היחיד של קטעי השירה שלה - שהם מעוררים את 'התיאבון' לשירים נוספים...ובאמת מדוע רק חמישה שירים בסרט, שכוכבתו היא שושנה דמארי?". (*6) הזמרת שרה בו את השירים "ושבו בנים לגבולם" (פסוקי תנ"ך, וילנסקי) ו"בפאת הכפר" (ע.זמיר). "ניו יורק טיימס" בביקורת מסתייגת מהסרט עצמו, שיבח את הופעתה של דמארי בכתבו: "נשעה את כל ההסתייגויות האלה [מהסרט] לרגע אחד, כדי להביע שבח ללא סייג לשירה, ולרושם החזותי שהטביעה שושנה דמארי". (*7) מבקר הסרטים ז.רב-נוף התרשם בחיוב מסוייג מהופעתה: "דמארי נתקבלה על הבד יפה מאד", כתב, אבל הוסיף ש"מזגה הסוער ותכונותיה כזמרת שאינה רגילה למשחק קולנועי, גרמו להגזמה ניכרת". (*8) בסופו של דבר לא כיסה הסרט את הוצאות ההפקה, אולפני נורי חביב נסגרו לאחר הפקות אחדות, והמפיק עבר לארה"ב, שם המשיך לעבוד בתחום הקולנוע.
קולה של דמארי נשמע גם בפסקול הסרט "מורדי אור" (1964), בשיר "רכב אש" של נעמי שמר.
1. "דבר" 2 במאי, 1955;
2. שם, 20 במרץ, 1959; בסרט הושקעו 800 אלף לירות. הכנסותיו בישראל [מ-160 בתי קולנוע בסך הכל] היו בסך 50 אלף לירות. במשך 4 שנותיו הראשונות על מסכי הקולנוע בישראל ובאירופה, לא כיסה הסרט את ההוצאות.;
3. "הארץ", 29 במרץ, 2010, בשיחה עם נירית אנדרמן; בחו"ל נקרא הסרט "התקווה";
4. ב.א.דוד, "דבר השבוע", 22 בספטמבר, 1955, עמ', 25;
5. בהזמנות צויין שהקרנת הבכורה תתקיים ב"נוכחותו האישית של כבוד ראש הממשלה", שרים, חברי כנסת, הסגל הדיפלומטי, עיתונאי חוץ ומבקרי הסרטים המקומיים. "דבר השבוע" 23 באוגוסט, 1956;
6. "דבר השבוע" 13 בספטמבר, 1956, עמ' 23; כרטיסי ההזמנה להקרנת הבכורה חולקו ביד רחבה, לעיתיים שניים לאותו מקום ישיבה, והדבר גרם למוזמנים רבים להתמרמר על כך שנאלצו לצפות בסרט בעמידה; "דבר", 9 בספטמבר, 1956, תחת הכותרת המלגלגת "באין מולדת - ובאין מקום";
7. "ניו יורק טיימס", בקורת סרטים, 27 באוקטובר, 1959;
8. "דבר" 11 בספטמבר, 1956; המבקר שיבח מספר סצנות יפות בסרט וצילומים נהדרים, אבל הצביע גם על חוסר חוט שדרה דרמאטי ורשימה ארוכה של פגמים הגורמים לצחוק דווקא ברגעים דרמטיים;
