הטלה

עִם הָעֵדֶר שָׁב רוֹעֶה בְּחָלִיל יָרֹן. מֶה, מֶה, מֶה! וּמֶה, מֶה, מָה! מִתְנַהֵל הַצֹּאן. הָאָבָק מָה רַב בַּכְּבִישׁ, עֶרֶב אַט יוֹרֵד. צְעָדָיו רוֹעֶה יָחִישׁ, וְטָלֶה רוֹעֵד... טָל טָלֶה הַיּוֹם נוֹלַד, כָּל לוֹ כֹּה חָדָשׁ. לֹא יוּכַל הָלוֹךְ לְבַד, הָרוֹעֶה נִגַּשׁ. הָרוֹעֶה פּוֹסֵק מֵרֹן וְלוֹקְחוֹ אֶל חֵיק. לְלֹא צְלִיל יִפְסַע הַצֹּאן וְטָלֶה – בַּחֵיק. וּפוֹעֶה טָלֶה בְּקוֹל, רֶטֶט לוֹ בַּצְּלִיל! וּמָתוֹק קוֹלוֹ מִכֹּל, גַּם מִן הֶחָלִיל.עם העדר שב רועה בחליל ירון. מה, מה, מה! ומה, מה, מה! מתנהל הצאן. האבק מה רב בכביש. ערב אט יורד. צעדיו רועה יחיש. וטלה רועד... טל טלה היום נולד. כל לו כה חדש. לא יוכל הלוך לבד. הרועה ניגש. הרועה פוסק מרון. ולוקחו אל חיק. ללא צליל יפסע הצאן. וטלה - בחיק. ופועה טלה בקול, רטט לו בצליל! ומתוק קולו מכל, גם מן החליל.

מבוסס על: "עמנואל זמיר - זמר חג", מפעלי תרבות וחינוך, 1974, עמוד 19

מילות השיר בכתב-ידו של המחבר. השנה המצוינת בסוגריים אינה שנת חיבור השיר.