אם לאדמה מצאת השביל

אִם לָאֲדָמָה מָצָאתָ הַשְּׁבִיל אִם לָהּ תַּעֲבֹד בְּרֶטֶט וְגִיל צַר לֹא יַשִּׂיגֶךָ, הֱיֵה שַׁאֲנָן בְּאֶרֶץ מוֹלֶדֶת מָצָאתָ מִשְׁעָן וְאִם אַדְמָתְךָ רָזָה וְדַלָּה תִּרְעַץ דִּמְעָתְךָ אֶת מַר הַקְּלָלָה הַצְּחִיחַ יַפְרִיחַ יִרְוֶנּוּ יוֹם-יוֹם מִטַּל זֵעָתֵנוּ בְּלַהַט הַחֹם נִכְרֶה בְּאֵרוֹת וּמַיִם נְגַל בִּרְכַּת תְּהוֹמוֹת לָעָם הַנִּגְאָל בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב יָשֹׁקּוּ חַיִּים חַיִּים לְתִפְאֶרֶת עַל פְּנֵי הָאִיִּיםאם לאדמה מצאת השביל אם לה תעבוד ברטט וגיל צר לא ישיגך, היה שאנן בארץ מולדת מצאת משען ואם אדמתך רזה ודלה תרעץ דמעתך את מר הקללה הצחיח יפריח ירוונו יום-יום מטל זיעתנו בלהט החום נכרה בארות ומים נגל ברכת תהומות לעם הנגאל בארץ הנגב ישוקו חיים חיים לתפארת על פני האיים