בילבוקה

אֶל דּוֹפִין צָרְפָת, עוֹטָה עַצֶּבֶת צָעִיף כֵּהֶה עַל הַפָּנִים הוֹפִיעָה פַּעַם לאודיינצייה גְּבֶרֶת נִרְגֶּשֶׁת עַד לְאֵין אוֹנִים דּוֹפִין אַיֶּהוּ? שָׁאֲלָה הִיא אַיֵּה דּוֹפִין? הַאִם לֹא בָּא? תִּקְרָא לוֹ, פז', תַּגִּיד, אִשָּׁה הִיא אֲשֶׁר לְאָהֳבָהּ נִשְׁבַּע דּוֹפִין וַדַּאי מִיָּד יוֹפִיעַ אוּלַי תֵּשֵׁב הִיא, תְּחַכֶּה דּוֹפִין עָסוּק, דּוֹפִין מַזִּיעַ דּוֹפִין שׂוֹחֵק בְּבִּילְבּוּקָה אֶל דּוֹפִין צָרְפָת, בִּמְעִיל קָרוּעַ עָיֵף מֵרֹב עָמָל, נִרְגָּז שָׁלִיחַ בָּא, חַיָּל פָּצוּעַ וּלְנֶגֶד פז' יָדָיו פָּרַשׂ שְׁמַע פז', אַיֵּה דּוֹפִין שֶׁלָּנוּ? תִּקְרָא לוֹ: קֵץ בָּא לְצָרְפָת הוּמַת אָבִיו! אָהּ אוֹיָה לָנוּ מַלְכֵּנוּ הֶחָבִיב הוּמַת דּוֹפִין וַדַּאי מִיָּד יוֹפִיעַ בְּמָטוּתָא מִמְּךָ חַכֵּה דּוֹפִין עָסוּק דּוֹפִין מַגִּיעַ דּוֹפִין שׂוֹחֵק בְּבִּילְבּוּקָה אֶל דּוֹפִין צָרְפָת לְתוֹך חַדְרֶהוּ בְּרַעַשׁ בְּרֹגֵז וּבְזַעַם אַף כִּי אִיש לֹא הִזְמִינֶהוּ הוֹפִיעַ פַּעַם פִּתְאוֹם הָעַם זָרִיז הָיָה פז' הַפִּקֵּחַ יִבֵּשׁ דִּמְעָה נֶאֱנַח גַּם מָר פָּנָיו עִוֵּת, חָטְמוֹ קִנֵּחַ וּבְהִתְיַפַּח לָהֶם אָמַר דּוֹפִין וַדַּאי מִיָּד יוֹפִיעַ הַמְתִּינוּ עַל הַמַעֲקֶה דּוֹפִין עָסוּק, דּוֹפִין מַזִּיעַ דּוֹפִין שׂוֹחֵק בְּבִּילְבּוּקָהאל דופין צרפת, עוטה עצבת צעיף כהה על הפנים הופיעה פעם לאודיינצייה גברת נרגשת עד לאין אונים דופין איהו? שאלה היא איה דופין? האם לא בא? תקרא לו, פז', תגיד, אישה היא אשר לאהבה נשבע דופין ודאי מייד יופיע אולי תשב היא, תחכה דופין עסוק, דופין מזיע דופין שוחק בבילבוקה אל דופין צרפת, במעיל קרוע עייף מרוב עמל, נרגז שליח בא, חייל פצוע ולנגד פז' ידיו פרש שמע פז', איה דופין שלנו? תקרא לו: קץ בא לצרפת הומת אביו! אה אויה לנו מלכנו החביב הומת דופין ודאי מייד יופיע במטותא ממך חכה דופין עסוק דופין מגיע דופין שוחק בבילבוקה אל דופין צרפת לתוך חדרהו ברעש ברוגז ובזעם אף כי איש לא הזמינהו הופיע פעם פתאום העם זריז היה פז' הפיקח ייבש דמעה נאנח גם מר פניו עוות, חוטמו קינח ובהתייפח להם אמר דופין ודאי מייד יופיע המתינו על המעקה דופין עסוק דופין מזיע דופין שוחק בבילבוקה