יוֹסֵף אוֹקְסְנְבֶּרְג

שחקן, מלחין ומחבר.
יוסף אוקסנברג נולד ב-1897 בלודז', פולין. עלה לארץ ישראל לראשונה ב-1920, ושוב ב-1924. ב-1923 נסע ללמוד בסטודיו למשחק של מכס ריינהרדט, בברלין.

היה חבר ב"חבורת העמק", קבוצת סוללי כביש עפולה-נצרת של גדוד העבודה, במסגרתו החל לשחק כשחקן חובב.

אוקסנברג שהיה בעל כשרונות רבים: שירה, כתיבה ומשחק, התקבל ב-1934 כחבר בתיאטרון הסאטירי "המטאטא". ביים והשתתף ב-41 מתוכניות התיאטרון וכתב לא מעט מלהיטי התקופה: "שיר הכביש", "לגליל", "אדווין", "היה זה בשדה", "בין פרחי הגן", "דניל'ה אכול את הבננה'לה" ועוד.

ביים באופרה הארץ-ישראלית בהנהלתו של המנצח מרדכי גולינקין במשך חמש עשרה שנה (1930-1945). היה במאי-בית וחבר הנהלה בתיאטרון לילדים ליד מרכז הגננות שהוקם על-ידי לוין קיפניס. במסגרת תיאטרון "האוהל" עיבד וביים את ההצגות הראשונות של "חסמב"ה", על-פי ספריו של יגאל מוסינזון.

בין שאר השירים כתב יוסף אוקסנברג גם את המנון "גדוד מגיני השפה בארץ ישראל" שנוסד ב-1923, בשלהי ימי העלייה השלישית ותחילת העלייה הרביעית.

יוסף אוקסנברג נפטר ב-21.10.1967, ונטמן בבת-העלמין בחולון.
הניח אחריו רעיה, השחקנית עזובה אפשטיין; בן, מירון (רוני) אוריאל ז"ל, עיתונאי, עורך, סופר ומתרגם פורה ביותר, שחיבר את מרבית סיפורי טרזן, כמו גם את מערבוני בוק ג'ונס, הסטאלגים ועוד מאות סיפורים מסוגים שונים; ונכד - ירדן אוריאל, המומחה והאספן מספר אחד בישראל של להקת "החיפושיות".

(תודה לברוך שחר על עריכת הערך)

דברי יוסף אוקסנברג, מובאים אצל מנשה רבינא, "סוללי הדרך לזמר הישראלי" בתוך ספר העליה השלישית (עם עובד, 1964), כרך ב', עמ' 843 - 844:

היה זה בשנת 1920 - 1921, תקופת החלוצים, הכבישים, כיבוש העבודה וכו'. עבדתי אז בכביש עפולה-נצרת יחד עם חלוצים אחרים, וביניהם הלל דן, טוביהו [לאחר מכן ראש העיר באר שבע], אליעזר ליבנה, א. ציזלינג, דויד מלץ, אדוין סמואל (בן הנציב, שגר אתי באוהל אחד) ואחרים.

   באותה תקופה שרו העולים רק שירים מעטים בשפה העברית: "הבה נגילה[/ ] מוכרחים להיות שמח" "אנו נהיה הראשונים" מאת הפטמן ועוד אחדים. על הרוב שרו מה"מטען" שהביאו עמהם מארצות מוצאם: פולין ורוסיה. ואימתי שרו? תמיד, בכל הזדמנות, ובעיקר ליד השולחנות בצריף האוכל. השירה בקעה עד לשחקים. זה עזר להשכיח את הרעב, את הקור. השמיעו שירי צבא פולניים ורוסיים, ושרו הרבה בשפת אידיש.

   לי היתה נטייה ל"אמנות" מיוחדת: עריכת נשפים בשביל ה"חבר'ה", כדי להקל על החיים הקשים וכדי להשכיח מהלב את העובדה, שלזוג אנשים יש רק זוג נעליים אחד. את החומר, שהיה אקטואלי, מעניני דיומא, כתבתי על פי רוב בעצמי, בעברית ובאידיש. והיות שמלחינים לא היו אז תופעה שכיחה, לקחתי מכל הבא ליד.

  לפי הלחנים הזרים חיברתי מילים אקטואליות. על פי רוב עם פזמונים חוזרים, כרצון הקהל. ערכנו הופעות עם תכנית מגוונת בצריף האוכל, והיה "שמח". כך נוצרו הפזמונים "היה זה בשדה על יד המחנה" "המחצבה" "לגליל" ואחרים, שנפוצו במהירות בכל הארץ ומחוצה לה (על ידי "חלוצים יורדים"), ונעשו ל"קניין העם", כלומר לשירי עם.

   ... היתה לי בכביש גם מקהלה נודדת, שאתה הייתי עובר את הארץ (בלי פרוטה בכיס), היינו עושים "קונצרטים" מה"רפרטואר" שלי, ותמורת זאת היינו מקבלים כלכלה, מקום לינה ו...קבלת פנים נלהבת. בדרך זאת נפוצו השירים הללו.

במסגרת התכנית "שרתי לך ארצי" (פרק ט') ראיין דן אלמגור את דוד טוביהו, ראש העיר הראשון של באר שבע, אודות "יוסקה כבישניק", הלא הוא יוסף אוקסנברג, שותפו לאהל בחבורת העמק בעת סלילת כביש עפולה-נצרת. הריאיון נערך כשנה לפני מותו של טוביהו. (תודה לדורון לייטנר)