בלדה על פרטיזן

הָיָה זֶה בְּלַיְלָה קַר וְלָבָן בְּיַעַר צְפוֹנִי נִדָּח. הָלַךְ לוֹ נַעַר צָעִיר וְקָטָן לִמְצֹא אֶת הָאָב וְהָאָח. זָכַר אֶת כְּפָרוֹ הַשָּׁקֵט וְיָפֶה בַּבִּקְתָּה שֶׁל גְּדוֹת הַנָּהָר אֵיךְ יָצָא עִם אָחוֹת גַּרְגְּרִים לְלַקֵּט אֵיךְ גִּיל בְּלִבּוֹ אָז שָׁר. מֵאָז שָׁמַעְנוּ קוֹלוֹת שִׂנְאָה חוֹדְרִים וְנוֹקְבִים מֵרָחוֹק הָיָה לוֹ הַיַּעַר מְקוֹם הַלִּינָה וְאֶת יוֹם הַשִּׁלֵּם בּוֹ לָחֹג. גָּדַל אָז הַנַּעַר בִּן לַיְלָה אֶחָד וְהָפַךְ וְהָיָה לְגָדוֹל. סָעֲרוּ בּוֹ דָּמִים וְחָזְקָה אָז הַיָּד בַּקְּרָבוֹת לַשִּׁחְרוּר מִן הָעוֹל.היה זה בלילה קר ולבן ביער צפוני נידח. הלך לו נער צעיר וקטן למצוא את האב והאח. זכר את כפרו השקט ויפה בבקתה של גדות הנהר איך יצא עם אחות גרגרים ללקט איך גיל בלבו אז שר. מאז שמענו קולות שנאה חודרים ונוקבים מרחוק היה לו היער מקום הלינה ואת יום השילֵם בו לחוג. גדל אז הנער בין לילה אחד והפך והיה לגדול. סערו בו דמים וחזקה אז היד בקרבות לשחרור מן העול.