בלז

כִּי אֶזָּכֵר בִּימֵי נְעוּרִים חָרַב וְאֵינֶנּוּ רְחוֹב הַיְּהוּדִים בְּזִיו וּבְזֹהַר בֵּית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל הָרַב הֲיֶשְׁנוֹ עוֹד הָעֵץ שֶׁנָטַעְתִּי אִם לָאו גַּג בֵּית הַמִּדְרָשׁ עוֹטֶה עֲשָׂבִים נֻפְּצוּ הַשְּׁמָשׁוֹת, חַלּוֹנוֹת קְמוּרִים אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ שָׁבוּר, שְׂרוּפִים הַכְּתָלִים בָּהֶם אֶסְתַּכֵּל, לֹא אֲכִּירֵם עֲיָרַת בֶּלְז עֲיָרַת לִי בֶּלְז מוֹלַדְתִּי עֲרִישָׂתִי וְתֹם יַלְדּוּת [הפזמון פעמיים] שַׁבָּת שַׁבָּת מַה טּוֹב הָיָה לְשׁוֹטֵט עִם חֲבֵרַי מִבֵּין עֵצִים יְרֻקִּים לְהַבִּיט בְּמֵי נָהָר בְּלִי דַּי עֲיָרַת בֶּלְז...כי אזכר בימי נעורים חרב ואיננו רחוב היהודים בזיו ובזוהר בית מדרשו של הרב הישנו עוד העץ שנטעתי אם לאו גג בית המדרש עוטה עשבים נופצו השמשות, חלונות קמורים ארון הקודש שבור, שרופים הכתלים בהם אסתכל, לא אכירם עיירת בלז עיירת לי בלז מולדתי ערישתי ותום ילדות [הפזמון פעמיים] שבת שבת מה טוב היה לשוטט עם חבריי מבין עצים ירוקים להביט במי נהר בלי די עיירת בלז...