ימאים

בַּחוּרֵי-תִּפְאֶרֶת הֵמָּה, אַךְ קְצָרָה הִיא הַפְּגִישָׁה. מִקְּרוֹנְשְׁטָאט הֵם בָּאוּ הֵנָּה יָמָאֵינוּ אַרְבָּעָה. גַּם בַּמֶּלֶל, גַּם בְּפֹעַל (או שמא: בְּמֶלֶל) גַּם גּוּפָם לְתִפְאָרָה. כָּל רִיבָה פֹּה, כִּי הֵצִיצָה רוּחַ בָּהּ לֹא נִשְׁאֲרָה. עֵת עוֹבְרִים הֵם אַרְבַּעְתֵּמּוֹ עִם נִגּוּן הַמַּפּוּחִית מִשְׁתַּגֵּעַ אַחֲרֵימוֹ כָּל הַכְּפָר לִבְלִי שָׂרִיד. בַּחוּרֵינוּ הִתְקַדֵּרוּ, בָּם קִנְאָה תֹּאכַל כָּעָשׁ, כִּי פִּתְאוֹם הַצִּי הַבַּלְטִי כָּל הַבַּחוּרוֹת כָּבַשׁ. לָרִיבוֹת כְּלוּם זֶה עוֹד עֵסֶק עַיִן אֶל חַיָּל לִקְרֹץ? יַבָּשָׁה מִכְּבָר נִמְאֶסֶת יֵשׁ גַּם אֶת הַיָּם לִרְאוֹת. מַפּוּחִית שֶׁל אִישׁ יָם בַּלְטי מַרְקִידָה הִיא כָּל עָקֵב. רַק חֲבָל, כִּי לֵיל הַקַּיִץ כֹּה קָצָר הוּא עַד לִכְאֵב. וּבַלֵּב תְּהוּת רַבָּתִי. (?) וּבַנֶּפֶשׁ צַר מְאֹד. כִּי הַדֶּרֶךְ הַקְּרוֹנְשְׁטָאטִי לָנוּ צַו פְּרֵדָה יִפְקֹד. נֵפָּרֵדָה, כִּי צֻוֵּינוּ, אַךְ קָשָׁה הִיא הַפְּרֵדָה. מַה חֲבָל כִּי יָם אֵינֶנּוּ עַל-יָדֵינוּ בַּסְּבִיבָה!בחורי-תפארת המה, אך קצרה היא הפגישה. מקרונשטאט הם באו הנה ימאינו ארבעה. גם בַמלל, גם בפועל גם גופם לתפארה. כל ריבה פה, כי הציצה רוח בה לא נשארה. עת עוברים הם ארבעְתֵמוֹ עם ניגון המפוחית משתגע אחרימו כל הכפר לבלי שריד. בחורינו התקדֵרו, בם קנאה תאכל כָּעָש, כי פתאום הצי הבלטי כל הבחורות כבש. לריבות כלום זה עוד עסק עין אל חייל לקרוץ? יבשה מכבר נמאסת יש גם את הים לראות. מפוחית של איש ים בלטי מרקידה היא כל עקב. רק חבל, כי ליל הקיץ כה קצר הוא עד לכאב. ובלב תְהוּת רבתי. ובנפש צר מאוד. כי הדרך הקרונשטאטי לנו צו פרידה יפקוד. ניפרדה, כי צווינו, אך קשה היא הפרידה. מה חבל כי ים איננו על-ידינו בסביבה!