יֵשׁ וְנִדְמֶה לִי שְׁכַחְתִּיהָ לָעַד
אָפֵס כָּל רֶגֶשׁ מִלֵּב,
אַךְ פֶּתַע נֵעוֹר אֵיזֶה זִיק וְרָעַד
וְהֵעִיר הַלֵּב בִּכְאֵב.
אָז זִכְרוֹנָהּ לְפָנַי יַעֲלֶה
אֶשְׁפֹּךְ אֶת לִבִּי לְשִׁירִי
עַד רֶגֶשׁ אַחֲרוֹן מִן הַלֵּב יִדָּלֶה
וְנָח לִבִּי בִּיגוֹנִי.יש ונדמה לי שכחתיה לעד
אפס כל רגש מלב,
אך פתע נעור איזה זיק ורעד
והעיר הלב הכאב.
אז זכרונה לפניי יעלה
אשפוך את לבי לשירי
עד רגש אחרון מן הלב יידלה
ונח לבי ביגוני.
מילים: ישעיהו בן-חייםלחן: עממי רוסיכתיבה: תרע"ז 1917
|
יֵשׁ וְנִדְמֶה לִי שְׁכַחְתִּיהָ לָעַד
אָפֵס כָּל רֶגֶשׁ מִלֵּב,
אַךְ פֶּתַע נֵעוֹר אֵיזֶה זִיק וְרָעַד
וְהֵעִיר הַלֵּב בִּכְאֵב.
אָז זִכְרוֹנָהּ לְפָנַי יַעֲלֶה
אֶשְׁפֹּךְ אֶת לִבִּי לְשִׁירִי
עַד רֶגֶשׁ אַחֲרוֹן מִן הַלֵּב יִדָּלֶה
וְנָח לִבִּי בִּיגוֹנִי.
יש ונדמה לי שכחתיה לעד אפס כל רגש מלב, אך פתע נעור איזה זיק ורעד והעיר הלב הכאב.
אז זכרונה לפניי יעלה אשפוך את לבי לשירי עד רגש אחרון מן הלב יידלה ונח לבי ביגוני.
|
ויש שנדמה לי - גרסת המשורר
|
וְיֵשׁ שֶׁנִּדְמֶה לִי שְׁכַחְתִּיהָ לָעַד
אָפֵס כְּבָר כָּל רֶגֶשׁ מִלֵּב
אַךְ פֶּתַע יֵעוֹר אֵיזֶה נִים וְיִרְעַד
יָמֹץ אֶת אוֹנִי עַד לִכְאֵב.
אָז שׁוּב זִכְרוֹנָהּ לְפָנַי יַעֲלֶה
אֶשְׁפֹּךְ מַר עַצְבִּי בְּשִׁירַי
עַד רֶגֶשׁ אַחֲרוֹן מִנִּי לֵב שׁוּב אֶדְלֶה
עַד שׁוּב לִי יוּקַל.
ויש שנדמה לי שכחתיה לעד אפס כבר כל רגש מלב אך פתע ייעור איזה נים וירעד ימוץ את אוני עד לכאב.
אז שוב זיכרונה לפניי יעלה אשפוך מר עצבי בשיריי עד רגש אחרון מני לב שוב אדלה עד שוב לי יוקל.
|
גרסת רחל מיכלובסקי
|
יֵשׁ וְנִדְמֶה כִּי שְׁכַחְתִּיהוּ לָעַד
גָּז וְעָבַר כַּחֲלוֹם
אַחֶרֶת נֵעוֹר הַזִּיק שֶׁבַּלֵּב
שָׁב וְעָלָה הַכְּאֵב.
יש ונדמה כי שכחתיהו לעד גז ועבר כחלום אחרת ניעור הזיק שבלב שב ועלה הכאב.
|
מפי תמר זימנבודה
|
יֵשׁ שֶׁנִּדְמֶה לִי שְׁכַחְתִּיהָ לָעַד
אָפֵס כָּל רֶגֶשׁ מִלֵּב
עַד רֶגַע יֵעוֹר אֵיזֶה נִים וְיִרְעַד
וְיָקֵל אֶת לִבִּי מִנִּי כְּאֵב
וְשׁוּב יַעֲלֶה זִכְרוֹנָהּ לְפָנַי
אֶעֱצֹם אֶת עֵינַי מִנִּי כְּאֵב
עַד רֶגַע יֵעוֹר אֵיזֶה נִים וְיִרְעַד
וְיָקֵל אֶת לִבִּי מִנִּי כְּאֵב
יש שנדמה לי שכחתיה לעד אפס כל רגש מלב עד רגע יעור איזה נים וירעד ויקל את לבי מני כאב
ושוב יעלה זיכרונה לפני אעצום את עיני מני כאב עד רגע יעור איזה נים וירעד ויקל את לבי מני כאב
|
מפי רעיה רותם
|
יש ונדמה לי שכחתיה לעד
גז וחלף החלום
אך יש ונעור איזה צליל שבלב(?)
ושב ונעור הכאב
|
מתוך "לי כל גל נושא מזכרת"
|
יֵשׁ וְנִדְמֶה לִי שְׁכַחְתִּיהָ לָעַד
אָפֵס כָּל רֶגֶשׁ מִלֵּב
אַךְ פֶּתַע נֵעוֹר אֵיזֶה זִיק וְרָעַד
וְהֵעִיר הַלֵּב בִּכְאֵב.
אָז זִכְרוֹנָהּ לְפָנַי יַעֲלֶה
אֶשְׁפֹּךְ אֶת לִבִּי לְשִׁירִי
עַד רֶגֶשׁ אַחֲרוֹן מִן הַלֵּב יִדָּלֶה
וְנָח לִבִּי לִיגוֹנִי.
יש ונדמה לי שכחתיה לעד אפס כל רגש מלב אך פתע נעור איזה זיק ורעד והאיר הלב בכאב.
אז זיכרונה לפניי יעלה אשפוך את לבי לשירי עד רגש אחרון מן הלב יידלה ונח לבי ביגוני.
|
פרטים נוספים
על הגרסה: הנוסח נלקח מתוך ספר שירים רוסיים מאוספו של גדעון מחניימי.
|
גרסת זאב שושני
|
[שורה שלישית]
לְפֶתַע נֵעוֹר אֵיזֶה נִים וְרָעַד
[שורה שלישית] לפתע נעור איזה נים ורעד
|
פרטים נוספים
על הגרסה: מתוך ספרו של זאב שושני "טיפה בכד: סיפורו של ציוני מהשורה" (1999), עמ' 80.
|
מתוך מחברתו של דוד פיינשטיין מראש פינה
|
יֵשׁ ונִדְמֶה שְׁכַחְתִּיהָ לָעַד
אָפֵס בִּי רֶגֶשׁ מִן הַלֵּב
לְפֶתַע נֵעוֹר אֵיזֶה נִים
אָז יִדְלֶה אֶת לִבִּי עַד לִכְאֵב
לְפֶתַע...
אָז זִכְרוֹנָהּ לְפָנַי יַעֲלֶה
אֶשְׁפֹּךְ אֶת לִבִּי בְּשִׁירִים
עַד רֶגַע אַחֲרוֹן מִלִּבִּי
לֹא יָסוּר זֵכֶר אֲהוּבָתִי
עַד רֶגַע אַחֲרוֹן...
יש נדמה שכחתיה לעד אפס בי רגש מן הלב לפתע נעור איזה נים אז ידלה את לבי עד לכאב לפתע...
אז זכרונה לפניי יעלה אשפוך את לבי בשירים עד רגע אחרון מלבי לא יסור זכר אהובתי עד רגע אחרון...
|
פרטים נוספים
על הגרסה: השיר מופיע בשירון של דוד פיינשטיין, עמ' 40. צילום השירון בארכיון הצליל הלאומי. שני ביצועים שלו, מפי פיינשטיין עצמו ומפי אחייניתו ציפורה אדלר, נמצאים בספרייה הלאומית
|
מפנקסו של סולימאן הגדול
|
יֵשׁ וְנִדְמֶה לִי שְׁכַחְתִּיהָ לָעַד
אָפֵס כָּל רֶגֶשׁ מִלֵּב,
אַךְ פֶּתַע נֵעוֹר אֵיזֶה נִים נִרְעַד
וְהֵעִיר הַלֵּב בִּכְאֵב
אָז אַעֲלֶה זִכְרוֹנוֹת מִלִּבִּי
אֶשְׁכַּח כְּאֵבִי בְּשִירִי
עַד רֶגֶשׁ אַחֲרוֹן מִן הַלֵּב יִדָּלֶה
וְנָח לִי מִמִּזְמוֹרִי
יש ונדמה לי שכחתיה לעד אפס כל רגש מלב אך פתע נעור איזה נים נרעד והעיר הלב בכאב
אז אעלה זכרונות מלבי אשכח כאבי בשירי עד רגש אחרון מן הלב יידלה ונח לי ממזמורי
|
פרטים נוספים
על הגרסה: מתוך אוסף מאיר נוי בספרייה הלאומית, מחברת מס' 7 של מילים בלי תווים, עמ' 9, מועתק מפנקסו של סולימאן הגדול.
|
מילים בשפת המקור (רוסית)
|
Порой одинокой унылой
(לפעמים אני בודד ומדוכדך)
Порой одинокой унылой
Сижу я один и грущу,
И полон такою-то мрачною думой
На юг ненаглядный гляжу.
В далеких краях сердцу милых
Где братья мои и друзья
Там полная прелести девственной силы
Осталась коханка моя.
Глаза её блещут алмазом,
И грудь у неё вся горит.
И поясом синим, как шелковой лентой
Красавицы стан перевит.
Красавица эта не тайна
Я душу поведать готов.
Красавица эта – родная Украйна
И вот ей привет и любовь
|
בְּעֵת שֶׁל בְּדִידוּת-מְדַכְדֶּכֶת (תרגום השיר הרוסי)
|
בְּעֵת שֶׁל בְּדִידוּת-מְדַכְדֶּכֶת
אֵשֵׁב עֲרִירִי וְעָצוּב,
בָּרֹאשׁ - מַחְשֶָׁבַת-נְכָאִים לֹא פּוֹסֶקֶת,
עֵינַי - לַדָּרוֹם הָאָהוּב.
הַרְחֵק בִּמְחוֹזוֹת יְקָרִים לִי,
אַחַי וְרֵעַי שָׁם גָּרִים,
שָׁם אַהֲבָתִי נִשְׁאֲרָה, אַךְ בַּלֵּב הִיא
מְלוֹא קֶסֶם חֶדְוַת-נְעוּרִים.
עֵינַיִם כִּבְרַק-יַהֲלוֹם לָה,
חָזֶה שֶׁכֻּלּוֹ לֶהָבָה,
וּבְתוֹךְ חֲגוֹרָה שֶׁל סִרְטֵי-מֶשִׁי-תְּכֵלֶת
שָׁזוּר כָּל הַיֹּפִי שֶׁלָּהּ.
הַיֹּפִי הַזֶּה לֹא סוֹדִי הוּא,
נַפְשִׁי תְּסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ:
אַיֶּלֶת-הַחֵן זוֹ אַרְצִי אוּקְרַאיְנָה,
רַק לָהּ אַהֲבָה וּבְרָכוֹת.
2.2021
בעת של בדידות מדכדכת אשב ערירי ועצוב בראש מחשבת נכאים לא פוסקת עיניי לדרום האהוב
הרחק במחוזות יקרים לי אחיי ורעיי שם גרים שם אהבתי נשארה אך בלב היא מלוא קסם חדות נעורים
עיניים כברק יהלום לה חזה שכולו להבה ובתוך חגורה של סרטי משי תכלת שזור כל היופי שלה
היופי הזה לא סודי הוא נפשי תספר בשבחו איילת החן זו ארצי אוקראינה רק לה אהבה וברכות
|
|
ביצוע:
הקישור הועתק
רעיה רותם 
|
השיר העברי נכתב למנגינת השיר הרוסי Порой одинокой унылой ("לפעמים אני בודד ומדוכדך"). ייתכן שהעברית נכתבה בהשראת השיר הרוסי, שגם הוא שיר געגועים לאהובה שאיננה, אך בשיר הרוסי געגועים למולדת ולא לאישה.
לפי ספר שיריו של ישעיהו בן-חיים "לי ארץ זית" (בעריכת ד"ר לאה צבעוני, הוצאת צבעונים, 2010), השיר נכתב בדמשק בשנת תרע"ז (1917). אין שם פרטים נוספים. שנים רבות המחבר היה אלמוני וכך גם נדפס במקומות שונים, עד שבעיון בספר נתקלנו בטקסט השיר.
גם מקור הלחן היה לא ידוע במשך שנים רבות. בינואר 2020 זיהה אלי ס"ט שיר רוסי בשם Порой одинокой унылой ("לפעמים אני בודד ומדוכדך"), שלחנו הוא קרוב לוודאי המקור ללחן השיר העברי. התחלת הלחן שונה, אך לחן השורה השנייה דומה וההמשך, שאופיו ייחודי, זהה לגמרי. כאמור, לטקסט העברי אין זיקה ממשית למקור, אבל הביטוי הפותח בשיר העברי ("יש ו...") הוא תרגום של המילה הראשונה במקור הרוסי: "לפעמים". כך שאולי בן-חיים הכיר את הטקסט הרוסי.
לדברי דמיטרי מאטוויינקו לזֶמֶרֶשֶׁת (26-27.1.2020), שהקליט את השיר הרוסי בביצוע עכשווי, השיר הוקלט בעקבות קבוצה מהכפר אוסט-בוזולוקסקוי שבאזור וולגוגראד שברוסיה, שהקליטה את השיר בשנות ה-80 לצורכי תיעוד אתנוגרפי. הקבוצה, שאיש ממנה לא נותר, פעלה ללא ניהול וללא ניצוח, ויש שקראו לה "מקהלת טיטוב" על שם אחד הסולנים שלה. האזינו לשני הביצועים שלהם לשיר.
הוסיף מאטוויינקו, שלמעשה למקור יש שני נוסחים: נוסח עממי, שאותו שר ההרכב ושמילותיו מוצגות לעיל, וכן שיר אוקראיני משנת 1839 בשם Признание ("פְּרִיזְנַנִיֶּה" = וידוי) מאת המשורר הרוסי/אוקראיני יבגני גרביונקה (ויקיפדיה האנגלית).
מבהיר אלי ס"ט:
שני הטקסטים (העממי ושירו של גרביונקה) רוסיים. בשניהם (בבית האחרון) נזכרת אוקראינה כמולדת אהובה. גרביונקה נחשב כמשורר רוסי וגם אוקראיני, אך למרות אהבתו לאוקראינה, לא מצאתי רמז לכך ששירו של גרביונקה נכתב באוקראינית. להשערתי, הטקסט העממי הוא רדוקציה לשירו של גרביונקה בשל הדמיון בין הטקסטים: אחדות מהשורות, כולל האחרונות שמביעות אהבה לאוקראינה, זהות. כמו כן, לא הגיוני שבשיר עממי-רוסי תופיע אוקראינה כמולדת אהובה.
ביצועים נוספים:
כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת
contact@zemereshet.co.il.
מספר המעבד אהרן שפי: "מצאתי בין עיבודיי את העיבוד לשיר "יש ונדמה כי שכחתיה לעד". למדנו אותו בשנת 1944 באשדות יעקב, מפי המדריכה-מטפלת שלנו רבקה, שכבר הזכרתי אותה בעבר באחד העיבודים שבאתר. עיבדתי אותו לצמד חלילים, ויולה ופסנתר."
לפרטים נוספים ניתן לפנות לאהרן שפי בכתובת
e.a.shefi@gmail.com.
עדכון אחרון: 15.06.2024 23:06:13
© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם