המנון מהעיר אל הכפר

בֹּקֶר, נוֹהֶרֶת שֶׁמֶשׁ עַל בָּתִּים בַּקֶּרֶת, גּוֹבֶרֶת הֲמוּלַת הָעִיר, וַעֲדֵי-אֶמֶשׁ לֹא יוּנַח מִזַּעַף - זֶה גַּעַשׁ עִיר אֶבֶן מִקִּיר דּוֹהֶרֶת! סַחַר-מֶכֶר... קֶרֶת, עֲלִי מִנֶּכֶר! וּבְנִיר - סִמְטָא הָמִירִי, תֶּלֶם לָךְ הָעִירִי... צְאוּ מֵעִיר הוֹ לַכְּפָרִים! וְהַלֶּחֶם אֲשֶׁר עַל שֻׁלְחָנִי הִנֵּה הִנּוֹ הַגְּמוּל לַעֲמָלִי הוֹ לַכְּפָרִים! וּשְׁרִיקוֹת עֲדָרִים וּשְׂחוֹק הַטַּף יַצְהִילוּ הַמִּשְׁמָר עַל גְּבוּלִים הוֹ לַכְּפָרִים! זֶה הַנֶּבֶט מִשֶׁמֶשׁ וּמָטָר וְאַהַב יַעֲנֶה פְּרִי הִלּוּלִים הוֹ לַכְּפָרִים! כִּי נֵצֵאָה מִקֶּרֶת וּמֵעִיר - אֶקְרָא בַּנִּיר: בָּרְכֵנִי עֲמָלִיבוקר, נוהרת שמש על בתים בקרת, גוברת המולת העיר, ועדי-אמש לא יונח מזעף - זה געש עיר אבן מקיר דוהרת! סחר-מכר... קרת, עלי מנכר! ובניר - סמטא המירי, תלם לך העירי... צאו מעיר הו לכפרים! והלחם אשר על שולחני הנה הנו הגמול לעמלי הו לכפרים! ושריקות עדרים ושחוק הטף יצהילו המשמר על גבולים הו לכפרים! זה הנבט משמש ומטר ואהב יענה פרי הילולים הו לכפרים! כי נצאה מקרת ומעיר - אקרא בניר: ברכני עמלי

בתווים הרשומים יש פה דיאז, אך בהקלטות שרים פה בקר.

מבוסס על: "עמנואל זמיר - זמר חג", מפעלי תרבות וחינוך, 1974, עמוד 93