נעמילה

בַּת חֵן וָחֶמֶד נָעֳמִי'לִי לָהּ זְהַב קְווּצוֹת מִסְתַּלְסְלוֹת אֲבִיב חַיִּים כְּבָר חֲמִישִׁי נִשְׁקָף לָהּ מֵרָחוֹק. עֵינַיִם – אוֹר שֶׁל תְּכֵלֶת לָהּ וְצֵל שְׁמוּרוֹת מַאֲהִילוֹת אַט רוֹעֲדוֹת ומְרַפְרְפוֹת כְּמֶשִׁי קַל, עָנֹג. וּרְאוּ אֶת קְצֵה אַפָּהּ הַקָּט מוּרָם מְעַט, תּוֹהֶה סָבִיב וְחוּט שִׂפְתֵי שָׁנִי דָּקִיק כְּאֹדֶם שְׁמֵי עַרְבִּית. גּוּפָהּ כְּבֶן אִילָן צָעִיר לְרוּחַ קַל בְּעֵת אָבִיב גָּמִישׁ וָרַךְ שֶׁשִּׂמְחָתוֹ כָּל רַע עוֹד לֹא הִשְׁבִּית. כֹּה יוֹם תָּמִים שׂוֹחֶקֶת הִיא בֵּין פַּרְפָּרִים שְׁכוּרֵי חֶדְוָה כֹּה יוֹם תָּמִים רוֹחֶצֶת הִיא עִם קְהַל פְּרָחִים בַּטַּל כְּמוֹ מֻפְתָּעִים הֵם מֵחִנָּהּ דֹּם מִתְרַפְּקִים בְּאַהֲבָה לוֹטְפִים אוֹתָהּ, נוֹשְׁקִים אוֹתָהּ כָּל פֶּרַח, כָּל זַלְזַל. בָּעֶרֶב עַל עַרְשָׂהּ הַצַּח עֵינֶיהָ זוּג שֵׂיוֹת עָיֵף כְּמוֹ שְׁנֵי שְׁמֵי תְּכֵלֶת נִפְלָאִים נֶעֱצָמוֹת אַט-אַט. עַל פִּרְחֵי חֵן וְצִפֳּרִים חוֹלְמוֹת, רוֹקְמוֹת חֲלוֹם עָרֵב אָבִיב כְּבָר חֲמִישִׁי קָרֵב לָהּ מִצְטַחֵק בִּשְׁנָת.בת חן וחמד נעומי'לי לה זהב קווצות מסתלסלות אביב חיים כבר חמישי נשקף לה מרחוק. עיניים – אור של תכלת לה וצל שמורות מאהילות אט רועדות ומרפרפות כמשי קל, ענוג וראו את קצה אפה הקט מורם מעט, תוהה סביב וחוט שפתי שני דקיק כאודם שמי ערבית. גופה כבן אילן צעיר לרוח קל בעת אביב גמיש ורך ששמחתו כל רע עוד לוא השבית. כה יום תמים שוחקת היא בין פרפרים שכורי חדוה כה יום תמים רוחצת היא עם קהל פרחים בטל כמו מופתעים הם מחינה דום מתרפקים באהבה, לוטפים אותה, נושקים אותה כל פרח, כל זלזל. בערב על ערשה הצח עיניה זוג שיות עיף כמו שני שמי תכלת נפלאים נעצמות אט אט. על פרחי חן וציפורים חולמות, רוקמות חלום ערב אביב כבר חמישי קרב לה מצטחק בשנת.