הלוך הלכה החבריא

אלי סט מסכם את המידע על מקור השיר:

השיר הסובייטי По долинам и по взгорьям ("בעמקים ועל הגבעות", לחן: איליה אטורוב, מילים: פיוטר פארפיונוב) נחשב שנים רבות כמקורו של "הלוך הלכה החבריא". כעת (יוני 2013) מובאים הדברים על דיוקם: לטקסט של "הלוך הלכה החבריא" (בית אחד, כפי שהרוב שרים אותו), אין כל קשר לטקסט של פארפיונוב; הוא נלקח מתרגומו של אברהם שלונסקי ל"שיר השלישי", מתוך הפואמה Двенадцать ("שנים עשר"), של אלכסנדר בלוק (ראו הרחבה בהמשך).

המידע על מחבריו של "בעמקים ועל הגבעות" רחוק מלהיות ברור. באשר למילים, רוב המקורות מציינים את פיוטר פארפיונוב כמחברן אך יש גם המציינים את אלימוב (שכנראה רק עיבד את המילים), באשר למלחין, רוב המקורות מייחסים את המנגינה לאיליה אטורוב (באחדים מהמקורות המלחין מופיע בשם הפרטי "טימופיי"), אך יש גם מקורות המציינים מאבק משפטי שהיה על זכויות ההלחנה בין דמיטרי פוקראס לבין אלכסנדר אלכסנדרוב.

השיר בשפת המקור, שולב בסוף הסרט הסובייטי Волочаевские дни ("ימי קרב וולוצ'אייבסק", 1937), של הבמאים גריגורי וסרגיי וואסילייב, על קרב שהתרחש ב- 1918, באזור וולאדיווסטוק, בין האדומים ללבנים שנתמכו ע"י היפנים.

הפואמה "שנים עשר"

הפואמה "שנים עשר", שנכתבה בינואר 1918, הייתה תגובה מיידית ל"מהפכת אוקטובר". היא מתארת ליל סערה בפטרוגראד, העיר שלפני המהפכה הייתה בירת רוסיה וסמל לשלטון הצארים. בליל סערה מפטרל צוות של שנים-עשר חיילי "המשמרות האדומים" במרכז העיר. הם פוגשים אנשים שונים (ארכיטיפים המייצגים קבוצות אוכלוסיה מקומית): אינטלקטואל, כומר, גברת זקנה, חייל של המשטר הישן, זונה וכד'. האווירה בעיר בעקבות המהפכה מוצגת באמצעות תמונות של מפגשים אלו והיא נעה בין סלידה מכל מה שמייצג את הבורגנות והמשטר הישן לבין פחד מהעתיד תחת המשטר החדש (שבאחת התמונות מתגלה כאלים ומתנהג בצורה לא לגיטימית). בסוף הפואמה מתגלה שמי שלמעשה מנחה את צוות המשמרות האדומים הוא לא אחר אלא ישו (ובאופן טבעי מתקשרים שנים עשר חיילי המשמר האדום לשנים עשר שליחיו של ישו).

המחשת האווירה בעיר מושגת באמצעים סימבוליים: הסערה היא לא רק מזג אויר אלא גם סערה פוליטית וסערה בלבבות האנשים; שלושה צבעים שליטים בפואמה: השחור מייצג את העולם (המשטר) הישן והמדכא; האדום את העולם החדש; והלבן את הסערה, שהיא המהפכה המטהרת. כמו כן, נעשה שימוש בארכיטיפים ובשפה רב-גונית הכוללת סלנג. הפואמה מיישמת ז'אנרים שונים של שירה, החל מליטורגיה וכלה בשירי רחוב.

יש לציין כי הפואמה ניצלה כיוון שפורסמה עוד לפני שהמשטר הבולשביקי התחיל לצנזר. מאז פרסומה היא זכתה להערכה רבה מבחינה אמנותית, אך הכללתו של ישו גונתה כמעט בפי כול: הבולשביקים טענו שכדי לבנות עולם חדש לא צריך את ישו, ומתנגדיהם טענו ששיתופו לצד האדומים נותן לגיטימציה להרס התרבותי שהביא משטר הדיכוי הבולשביקי.

שם הפואמה "שנים עשר" הוא רב משמעי: בפשט הפואמה כוללת 12 שירים ובצוות המשמרות האדומים שנים-עשר חיילים. מעבר לכך, המספר שנים-עשר הוא מספר מאגי המייצג את הקוסמוס ואת הזמן (12 מזלות, 12 חודשים וכד'). שם הפואמה בשפת המקור מאפשר להבינו כאילו מדובר בשעה שתים-עשרה, שהיא שעה גורלית: שעת החלפת משמרות, שעת חצות, שמפרידה בין היום למחר, בין העולם של היום לעולם של מחר. ה"שיר השלישי", בן שלושה בתים (שהוא המקור ל"הלוך הלכה החבריא"), כתוב במקור במבנה של שיר עממי (צ'אסטושקי) והוא מעין תרכיז של הפואמה כולה (ר' גרסת "תרגום מילולי" ופירושיה ב"פרטים נוספים").

על הנוסח העברי

אברהם שלונסקי תרגם את הפואמה כולה לעברית, כשהוא משמר את המקצב של המקור הרוסי. יש לשער שהיבט זה היה גורם מפתח לחיבור המאוחר בין תרגומו של שלונסקי לבין הלחן של "בעמקים ועל הגבעות". תרגום הפואמה במלואה הופיע ב"כתובים" (בתרפ"ט 1929, לפי הספרייה הלאומית).

ב-1942 הופיע הבית הראשון של "השיר השלישי" ב"על החומה", ירחון "השומר הצעיר", עם שני בתים נוספים, שמשקלם שונה לחלוטין ממשקל הבית הראשון. באותה תקופה הופיעה גם "גרסת הנרי קלאוזנר", ששורתה הראשונה היא כבר "הלוך הלכה החבריא".

הימים ימי מלחמת העולם השנייה ושירי המלחמה הישנים "הוצאו מן המחסנים", ובהם השיר הפופולארי "בעמקים ועל הגבעות", המוכר גם בשם "המנון הפרטיזנים מאזור אמור", שנכתב בתקופת מלחמת האזרחים. השיר הוקלט ע"י מקהלת הצבא האדום ב-1929, היה פופולארי ואף יצא מגבולות רוסיה והושר, למשל, במלחמת האזרחים בספרד. בתקופת מלחמת העולם השנייה הוא נפוץ בעולם כולו ושרו אותו קבוצות פרטיזנים בני לאומים שונים.

אם כן, תרגומו של שלונסקי "ותלך הלוך החבריא" וגרסת הנרי קלאוזנר התפרסמו בתקופה בה "בעמקים ועל הגבעות" הגיע לארץ. כיוון שלא ידוע ש"השיר השלישי" בשפת המקור הושר בלחן "בעמקים ועל הגבעות" או בלחן כלשהו אחר, ניתן לשער שה"שידוך" בין התרגום העברי של הבית הראשון של "השיר השלישי", או בין הבית הראשון של גרסתו של הנרי קלאוזנר, לבין הלחן של "בעמקים ועל הגבעות" הוא "עבודה עברית", של מישהו שזיהה את הדמיון בין המקצב של התרגום למקצב של הלחן. ייתכן שאזכור הצבא האדום (במקום משמרות אדומים) בתרגומו של שלונסקי תרם גם הוא לאותו שידוך.

בדרך להתאזרחות אצלנו, "הלוך הלכה החבריא" עבר שינויים המאפיינים שירים סובייטיים אחרים: הוא השיל בתים (בדרך כלל בתים שלציבור הישראלי הרחב "לא היה נוח אִתם"), וכן הוא עבר שינויים מילוליים שהקלו על השירה שלו (מ"ותלך הלוך החבריא" ל"הלוך הלכה החבריא").

בתחילת שנות ה-50 העובדות היו מול העיניים. ב"שירון אילון", תשי"א (1951), עמ' 80, מודפס "ותלך הלוך החבריא", ושם רשום שחור על גבי לבן: "מילים: בלוק". אבל אז ומאז לקינו בעיוורון מסוים.

(המידע הנוגע לפואמה "שנים עשר" מבוסס בעיקר על מאמריה של מריה קרלסון באינטרנט ועל ויקיפדיה.)

עוד על השיר:

• עבודה מקיפה שערך צבי (גרימי) גלעד על השיר ועל גלגוליו, כולל נספח ובו הסתייגויות לגבי ייחוס הלחן לאטורוב.
• ניתן לקרוא על השיר גם בבלוג של פרופ' דוד אסף.
• המנון הפלמ"ח נכתב לראשונה ללחן זה.
• בשנות השמונים זכה הלחן לגרסה עברית נוספת, "מול גשר הנהר" למילים של דידי מנוסי בביצוע הגבעטרון.

עוד לאותו לחן: "הוי את ארץ המולדת"

• הוי את ארץ המולדת
• המנון הפלמ"ח (לחן "הלוך הלכה החבריא")

שירים מתורגמים   לחנים רוסיים