הרכבת

אֲכַבֶּה לִי אֶת הַנֵּר אַעַל עַל מִשְׁכָּבִי. עוֹד מְעַט, עוֹד מִזְעֵיר, יָבוֹא בְּחִיר לְבָבִי. בֵּין הָרִים וּבֵין סְלָעִים טָס הוּא בָּרַכֶּבֶת וּמִכָּל הַבַּחוּרִים אוֹתוֹ אֲנִי אוֹהֶבֶת. דֹּם נִצָּב הוּא בַּחַלּוֹן יַשְׁקִיף אֶל מְעוֹנִי, קוֹל מַשְׁמִיעַ פַּעֲמוֹן הֶאָח, מָה רַב שְׂשׂוֹנִי! קוֹל דּוֹדִי דּוֹפֵק עַכְשָׁו פִּתְחִי לִי יָפָתִי. חֶרֶשׁ דּוֹבְבוֹת שְׂפָתָיו: יוֹנָתִי, תַּמָּתִי. רַק כֻּתָּנְתִּי לִבְשָׂרִי דַּלְתִּי לוֹ פָּתַחְתִּי חִישׁ לָטַף אֶת צַוָּארִי וַיִּצְנַח עַל מִטָּתִי. שֶׁהַלַּיְלָה יֶאֱרַךְ, זֹאת הִיא שְׁאֵלָתִי. תָּמִיד יִשְׂרֹר אֹפֶל כָּךְ כָּל עוֹד הוּא בְּמִטָּתִי. כִּי בֵּין הָרִים וּבֵין סְלָעִים טָס הוּא בָּרַכֶּבֶת וּמִכָּל הַבַּחוּרִים אוֹתוֹ אֲנִי אוֹהֶבֶת!אכבה לי את הנר אעל על משכבי. עוד מעט, עוד מזער, יבוא בחיר לבבי. בין הרים ובין סלעים טסו ברכבת ומכל הבחורים אותו אני אוהבת. דום ניצב הוא בחלון ישקיף אל מעוני, קול משמיע פעמון האח, מה רב ששוני! קול דודי דופק עכשיו פתחי לי יפתי. חרש דובבות שפתיו: יונתי, תמתי. רק כותנתי לבשרי דלתי לו פתחתי חיש ליטף את צוארי ויצנח על מיטתי. שהלילה יארך, זאת שאלתי. תמיד ישרור אופל כך כל עוד הוא במיטתי. כי בין הרים ובין סלעים טסו ברכבת ומכל הבחורים אותו אני אוהבת!

מקור: "מחברות מאיר נוי לשירים בעברית", עמוד 8-9 בהד' [סדרת מחברות עם תווים] 5