מילים: עממי צרפתי
תרגום/נוסח עברי: אברהם יבין לחן: לא ידוע (קלאסי)
|
מקהלת רינת 
ניצוח: גארי ברתיני
שנת הקלטה: 25.5.1958 בליווי תיפוף. מתוך: אוסף תקליטי השידור של קול ישראל בארכיון הצליל בספרייה הלאומית |
שירה משותפת ב"קול רינה"  ביצוע:
זמרדעי זמרשת 
פרופ' שי בורשטין:
השיר שנודע בארץ כ"בחיוכים של נועם" נולד בצרפת של המאה ה-16 כ- "Belle qui tiens ma vie". הלחן היה פופולרי מאוד (ובצדק), והושר ונוגן בגרסאות רבות, עם ובלי קולות נוספים. למזלנו הוא שימש גם כלחן למחול הפאוון, ובתור שכזה הונצח בספר מיוחד במינו – Orchesographie - שהודפס ב-1588. בספר זה מופיעים צעדי המחולות השונים של הרנסנס כפי שתוארו בידי המחבר Thoinot Arbeau, שם העט והאנגרמה של Jehan Tabourot (חי בשנים 1595-1520), שהיה כומר קתולי והקאנון של קתדרלת Langres. כמו ספרי לימוד רבים מהרנסנס שחיקו את הנוהג היווני העתיק, גם הספר הזה כתוב כדיאלוג (לעתים מאד משעשע) בין תלמיד (Capriol) ומורו (Arbeau). בצילום מופיע השיר בעיבוד רב-קולי (לסופריוס, אלט [נקרא כאן קונטרה-טנור], טנור ובאס), והמילים נתונות מתחת לכל קול. (פינוק נדיר לזמרים: בדרך כלל [אם בכלל] הופיעו המילים רק מתחת לקול העליון, ושאר הזמרים היו צריכים להתאימן, כמיטב יכולתם, לתפקידיהם). בחַמְשָׁה העליונה מצוין תפקיד התוף, מוטיב ריתמי החוזר שוב ושוב ללא כל שינוי, כפי שליווה את היצירה כאשר נרקדה כפאוון – המחול האטי והאצילי החשוב ביותר ברנסנס.
בשנות החמישים (של המאה ה-20) זכתה הפנינה הפוליפונית הזו לתרגום עברי, הופצה על גבי "דף למקהלה" של מדור המוסיקה של ההסתדרות (בשנת 1959) והושרה על ידי מקהלות רבות. כמו במקרים אחרים, היא נפוצה ונודעה גם כשיר "עברי" לכל דבר, ללא הקולות המלווים.
מוסיף נחומי הרציון:
הפאוואן נכלל גם במוזיקה למחזה "המלך משתעשע" מאת הצרפתי ליאו דֶליבּ, 1882.
כמו כן הוא פרק בסוויטה "קפריול" מאת הבריטי פיטר וורלוק, 1926. אפשר שיצירה זו הביאה לפרסומו של הפאוואן יותר מכול.
השיר והתווים ב-4 קולות מופיעים ב"אלף זמר ועוד זמר" כרך ב' עמ' 242.
וידיאו:
- אנסמבל אורפאוס
- זמרדעי זמרשת בפעולה - ראו כאן.
- ראו כאן ביצוע השיר בשפת המקור.
עוד באותו לחן: מעליב ומתחבא (מתוך "פוציםפוצים", 2018)
כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
תיווי: אביתר כהן (זֶמֶרֶשֶׁת)
תווי השיר, כפי שנדפסו בספר Orchesographie בשנת 1588