לשוט

לָשׁוּט אָמַרְתִּי עַל כַּנְפֵי-הָרוּחַ, כְּמוֹ אָבִיב, כְּמוֹ אָבִיב אָשׁוּט בַּכֹּל. יָדַי כְּבוּלוֹת – אֲבָל לִבִּי פָּתוּחַ, כִּי אֶת לִבִּי, לִבִּי, הוֹי, מִי יִכְבֹּל? אַף אִם בָּגַד שִׁבְעִים, שִׁבְעִים הָרוּחַ – אָחוּשׁ עִמּוֹ אֶל חוֹף – חוֹפֵךְ רַק בּוֹ אוּכַל לִשְׁקֹט, לִשְׁקֹט וּבוֹ לָנוּחַ לִלְגֹּם הַהֵלֶךְ מִכַּדֵּךְ... לָשׁוּט, לָשׁוּט, מָקוֹם שָׁם הַר לַגַּיְא נוֹשֵׁק – לָשׁוּט, לָשׁוּט, הָאֹשֶׁר מַעְיָן שׁוֹקֵק! לָשׁוּט, לָשׁוּט, עַל מֶרְחָבִים לְהִתְרַפֵּק – לָשׁוּט, לָשׁוּט, אֶל חוֹף-חוֹפֵךְ – הַרְחֵק הַרְחֵק... לָשׁוּט אָמַרְתִּי עַל כַּנְפֵי-הָרוּחַ, לֹא אַחֲרִישׁ, לֹא אַחֲרִישׁ, אַמְתִּין לַסְּתָו בֵּין כֹּה וָכֹה יָבוֹא אֵלַי לָשׂוּחַ לָמָּה תָּשׁוּט, לָמָּה תָּשׁוּט לַשָּׁוְא? אַךְ בְּקוֹלוֹ שׁוּב לֹא אֶשְׁמַע – נָדַרְתִּי, כִּי אֶל חוֹפֵךְ כָּלוֹת עֵינַי עַל כֵּן לָשׁוּט, לָשׁוּט, לָשׁוּט הַרְחֵק אָמַרְתִּי וְלוּ לָשָׁוְא עַד סוֹף יָמַי לָשׁוּט, לָשׁוּט...לשוט אמרתי על כנפי הרוח כמו אביב אשוט בכול ידיי כבולות אבל לבי פתוח כי את לבי הוי מי יכבול אף אם בגד שבעים שבעים הרוח אחוש עמו אל חוף חופך רק בו אוכל לשקוט ובו לנוח ללגום ההלך מכדך לשוט לשוט מקום שם הר לגיא נושק לשוט לשוט האושר מעיין שוקק לשוט לשוט על מרחבים להתרפק לשוט לשוט אל חוף חופך הרחק הרחק לשוט אמרתי על כנפי הרוח לא אחריש אמתין לסתיו בין כה וכה יבוא אליי לשוח למה תשוט תשוט לשווא אך בקולו שוב לא אשמע נדרתי כי אל חופך כלות עיניי על כן לשוט לשוט הרחק אמרתי ולו לשווא עד סוף ימיי לשוט לשוט...