הָהּ, אָבִיב נָעִים מִלְּפָנִים יְמֵי קֶדֶם כִּירַקְרַק חָרוּץ נֶחְבֵּאתֶם לָנֶצַח וְאֵינְכֶם לֹא אוֹסִיף אֶרְאֶה שְׁמֵי תְּכֵלֶת לֹא עוֹד אֶשְׁמַע זְמִיר צִפֳּרִים כִּי נָשָׂאתָ עִמְּךָ יְמֵי אָשְׁרִי כִּי חָמַקְתָּ מֶנִּי דּוֹדִי לַשָּׁוְא יָשׁוּב עַתָּה אָבִיב לֹא יָשׁוּב עִמְּךָ מְאוֹר שֶׁמֶשׁ יְמֵי מִשְׂחָק לִי הָהּ נָגְחוּ (?) הַכֹּל חָשַׁךְ בְּלִבִּי וְקָפָא כַּקֶּרַח וְנָבַל לָנֶצַחהה, אביב נעים מלפנים ימי קדם כירקרק חרוץ נחבאתם לנצח ואינכם לא אוסיף אראה שמי תכלת לא עוד אשמע זמיר ציפורים כי נשאת עמך ימי אושרי כי חמקת מני דודי לשווא ישוב עתה אביב לא ישוב עמך מאור שמש ימי משחק לי הה נגחו הכול חשך בלבי וקפא כקרח ונבל לנצח