שיר הנוטע

עִם שַׁחַר נַשְׁכִּימָה, עוֹד טַל עַל הַשְּׁבִיל; עִם שַׁחַר לִנְטֹעַ נַשְׁכִּימָה בְּגִיל. נַפְקִידָה בְּחֵיק אַדְמָתֵנוּ הָרַךְ כָּל נֶטַע וּנְבָרְכוֹ: עֲלֵה פֹּה וּצְמַח! כָּל רֶגֶב וָרֶגֶב נַשְׁק מַיִם וּנְחַל: עֲלֵה חֹרֶשׁ יָרֹק עַל כָּל סֶלַע דַּל! כֹּה נַעֲבֹד, לֹא נִיעַף מֵחֲפֹר וּמִשְּׁתֹל, עַד נַהֲפֹךְ גַּן צֵל פֹּה כָּל רָמָה שֶׁל חוֹל. אַשְׁרֵינוּ מַשְׁכִּימֵי עֲבֹד עִם הַטַּל – כָּל נֶטַע שָׁתַלְנוּ: עֲלֵה פֹּה וּגְדַל!עם שחר נשכימה עוד טל על השביל, עם שחר לנטוע נשכימה בגיל. נפקידה בחיק אדמתנו הרך כל נטע ונברכו X2 עלה פה וצמח! כל רגב ורגב נשק מים ונחל, עלה חרש ירוק על כל סלע דל. כה נעבוד,לא ניעף מחפור ומשתול עד נהפוך גן צל פה X2 כל רמה של חול. אשרינו משכימי עבוד עם הטל, X2 כל נטע שתלנו: עלה פה וגדל!