לידה: 25.11.1881
פטירה: 18.5.1958
יעקב פיכמן נולד בבלז שבבסרביה ב-1881. כילד למד לימודי קודש, והיה מרבה גם בקריאת ספרות ההשכלה העברית והספרות הרוסית. בגיל ארבע עשרה עזב את ביתו, ובמהלך חייו באירופה היה נודד בין אודסה, ורשה ו-וילנה. בערים אלה פעלו אנשי תרבות יהודים רבים, והן נחשבו למרכזי התרבות היהודית באותה תקופה.
ב-1912 עלה לארץ, וכעבור זמן מה חזר לאירופה בשליחות, שם גם שהה במשך כל תקופת מלחמת העולם הראשונה. הוא המשיך לעסוק בתחומי הספרות השונים וב-1919 חזר לארץ, אך התיישב בה סופית רק ב-1925.
בכל מקום שבו שהה עסק בעבודה ספרותית; בכתיבת שירה ובביקורת ספרותית, בעריכה, בתרגום, ובכתיבה מסאית. פיכמן הוציא לאור מספר ספרי לימוד, היה שייך לצוות העיתון העברי בוורשה, עבד במספר בתי הוצאה לאור, ומדי פעם שימש גם כמלמד.
כשהיה בארץ, המשיך לפעול בתחום הספרותי. הוא עבד בתור עורך של כתבי העת "מעברות", ו"השילוח", ערך את הירחון "מאזנים" של אגודת הסופרים העבריים משנת 1936 עד 1942, ייסד וערך את הירחון "מולדת" לנוער, בו פרסמו מכתביהם רבים מאנשי התרבות בארץ. הוא ערך מקראות שירה וסיפורת, הוסיף מבואות וביקורות ספרותיות על יצירותיהם, והוציא לאור ביוגרפיות של אנשי ספרות עבריים ומספר מקראות חינוכיות. הישגו העיקרי היה בתחום הביקורת, אך הוא הרבה לעסוק גם בכתיבת ספרי ילדים ובתרגום.
יעקב פיכמן נחשב לאחד מאבותיה המייסדים של הספרות העברית החדשה. הוא היה שייך לדור מעבר, ולכן הגישה שלו לנוף החדש היא חילונית בעיקרה, ומבדילה אותו כחלוץ השינויים בשירה העברית, אשר בחלקם הספיק להיווכח עוד בחייו. אף-על-פי-כן ניתן למצוא בשיריו של פיכמן אפיונים מסורתיים המשתקפים בשירים תנכיים, אלגיות ויצירות ספרותיות שערך. הוא הושפע בשירתו משיריהם של ביאליק ושל שלונסקי, ובתקופה המאוחרת שירתו האישית הייתה מעמיקה וקודרת, ולרוב גם הייתה מלווה בתיאורי טבע ונוף.
יצירתו, ופעילותו בתחומי התרבות תרמו רבות לספרות העברית המתחדשת ולהתחדשות שיח ספרותי בחברה בישראל של שנות החמישים. פיכמן היה אחד מהיוצרים הצעירים ביותר שנכלל בקבוצת יוצרים עבריים שכונו "דור ביאליק", ביניהם נמנים גם יעקב שטיינברג, זלמן שניאור, יצחק קצנלסון, אברהם בן יצחק, ועוד.
פיכמן פרסם למעלה מ־300 ספרים מסוגים שונים: פזמונאות, שירה, תרגומים, סיפורת, ומסות. יצירותיו מגוונת למדי וכוללות אידיליות, שירי ילדים, סונטות ופואמות. קובץ השירים הראשון שפרסם יצא ב-1911 בוורשה ונקרא "גבעולים". בין שיריו המולחנים המושרים עד היום ניתן למנות את "אגדה" (על שפת ים כינרת) ו"אורחה במדבר" (ימין ושמאל רק חול וחול). בשנת 1911 יצא גם קובץ מאמרים פרי עטו באודסה, וב-1919 הוא הוציא לאור קובץ מסות בשם "בבואות", גם כן באודסה. ב-1951 יצא הספר "אמת הבנין" על סופרי אודסה, וב-1953 יצא הספר "רוחות מנגנות" על סופרי וורשה. ב-1945 הוענק לו פרס ביאליק על ספרו "פאת שדה" וב-1955 זכה בפרס ישראל לספרות. ב-1958 יצא לאור ספרו האחרון "כתבי יעקב פיכמן", שאותו חיבר בעצמו. באותה שנה ממש (1958) נפטר פיכמן ברמת-גן, ונקבר בבית העלמין "טרומפלדור" בת"א.
קראו על יעקב פיכמן בוויקיפדיה.