כִּנֶּרֶת כִּנֶּרֶת, אֵלַיִךְ נִמְשֶׁכֶת כָּל נֶפֶשׁ מֵאָז. כָּל קֶסֶם מוֹלֶדֶת מֵימַיִךְ יָפִיקוּ בַּלַּיְלָה כְּרָז. סוֹדוֹת הַיָּמִים שֶׁנָּגוֹזוּ בְּרֶטֶט הַגַּל הַשָּׁלֵו וְלָךְ כָּל בָּנַיִךְ יַחְרֹזוּ מֵיטַב מַנְגִּינוֹת שֶׁבַּלֵּב. כִּנֶּרֶת, כִּנֶּרֶת, כִּנֶּרֶת, זִיו קֶסֶם בְּחוֹל הַמִּדְבָּר. אִתָּךְ מִן הַגּוּף נֶעֱקֶרֶת צִפֹּרֶן יֵאוּשׁ הָאַכְזָר. עֵת נַחַשׁ יַזְרִים הַיָּרֵחַ, עָנָן יִתְבּוֹסֵס בְּחָלָב. תּוֹךְ בֶּכִי קוֹפֵץ וְשָׂמֵחַ בִּתְהוֹם הֶחָזֶה הַלֵּבָב. יָדַעְתִּי, הַשַּׁחַר יוֹפִיעַ לִשְׁפֹּךְ אֶת אוֹרוֹ בַּשָּׂדוֹת, מִתֶּלֶם אֶל תֶּלֶם יָנִיעַ בְּקֶצֶב צִלְצוּל מַחְרֵשׁוֹת. יָדַעְתִּי מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב הַיֶּזַע הַגּוּף לֹא יֶחְדַּל. וְהָלְאָה, וְהָלְאָה בְּלִי הֶרֶף אֶמְשֹׁךְ בְּרִתְמוֹת הֶעָמָל. כִּי רַב עוֹד, כִּי רַב עוֹד הַיֶּגַע בִּשְׂדוֹת הַשָּׁרָב הַלּוֹחֵךְ. רַק כֹּחַ אַחְלִיפָה, רַק רֶגַע אָנוּחַ וְהָלְאָה אֵלֵךְ. בַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת, אוֹ אַחֶרֶת, וְאִם אֶכָּשֵׁל לִזְמַנִּים – אֵלַיִךְ, אֵלַיִךְ, כִּנֶּרֶת, אָבוֹא לְחַדֵּשׁ עֲלוּמִים. בְּתוֹהוּ דְּמָמָה הַשּׂוֹרֶרֶת תָּמִיד קְרִיאָתִי תְּרַחֵף: כִּנֶּרֶת, כִּנֶּרֶת, כִּנֶּרֶת, אַמְּצִי אֶת הַבֵּן הֶעָיֵף.כנרת כנרת, אלײך נמשכת כל נפש מאז. כל קסם מולדת מימיך יפיקו בלילה כרז. סודות הימים שנגוזו ברטט הגל השלו ולך כל בנײך יחרוזו מיטב מנגינה שבלב. כנרת, כנרת, כנרת, זיו קסם בחול - המדבר. אתך מן הגוף נעקרת צפרן - יאוש האכזר. עת נחש יזרים הירח ענן יתבוסס בחלב תוך בכי קופץ ושמח פתאום מחזה הלבב ידעתי השחר יגיע לשטוף את אורו בשדות מתלם אל תלם יגיע בקצב צילצול מחרשות. ידעתי מבוקר עד ערב, היזע, הגוף לא יחדל, והלאה, והלאה בלי הרף אמשוך בריתמות העמל. כי רב עוד, כי רב עוד היגע בשדות השרב הלוחך. רק כח אחליפה, רק רגע אנוח והלאה אלך. בדרך הזאת, או אחרת, ואם אכשל לזמנים - אלײך, אלײך, כנרת אבוא לחדש עלומים. בתוהו דממה השוררת תמיד קריאתי תרחף. כנרת, כנרת, כנרת, אמצי את הבן העיף.