לידה: 7.10.1929
לגלריית התמונות של הדסה סיגלוב
מאת עמנואל (עמי) ירימי
הדסה סיגלוב לבית שמעוני נולדה ב-7 באוקטובר 1929 בבית החולים 'הדסה' בתל אביב (מכאן שמה), ביום בו עלו הוריה ארצה מצנעא בירת תימן. היא בת שניה מתוך שבעת ילדי אברהם ושושנה שמעוני. כשהייתה בת שנתיים עברה המשפחה לירושלים שם מתגוררת הזמרת. הוריה נחנו בקולות יפים, והאב עצמו היה חזן בבית כנסת. בילדותה הפתיעה את אביה בידיעת המזמורים ששרו בבית הכנסת, וכששאל אותה האב היכן למדה לשיר אותם, גילתה לו שהיא נהגה להתגנב לבית הכנסת בלי ידיעתו, כדי להאזין להם.
מילדות נמשכה הדסה למוסיקה. כילדה, נהגה להאזין לשידורי מוסיקה קלאסית ברדיו, והצטרפה מיזמתה ל'מקהלת הפועלים של ההסתדרות' בירושלים; ילדה יחידה במקהלת מבוגרים. בבית הספר העממי למדה נגינה בחלילית, ו'בנוער העובד' - מנדולינה. בתקופת השירות הצבאי השתתפה בקורס למדריכי שירה בציבור אבל שרתה כמפקדת כיתה.
חינוך מוסיקאלי
את חינוכה המוסיקאלי רכשה ביזמתה ובכוחות עצמה. בתום השירות הצבאי, כאשר התחילה בעבודת הדרכה של נוער עזוב, מימנה במשכורתה לימודי פסנתר בקונסרבטוריון בירושלים, והשלימה את החסר בעבודות משק בית ובסריגה. לאחר שנת הלימודים הראשונה קיבלה מילגת לימודים ורשות להשתמש בפסנתר הקונסרבטוריון לחזרות, כיון שלא היה פסנתר בביתה. בקונסרבטוריון למדה, בין היתר, אצל הפסנתרן אביגדור רייס והכירה את המורה לחליל והמלחין עזרא גבאי, אתו שיתפה פעולה מאוחר יותר ושרה משיריו.
היא המשיכה את לימודיה באקדמיה למוסיקה בירושלים, שם למדה פיתוח קול אצל אנטוניה לבן, מינה ליף ולילי שכטר. עם האחרונה היא המשיכה ללמוד ולעבוד במהלך הקריירה שלה כזמרת. באקדמיה היא הצטרפה ל'מקהלת קול ישראל' ששרה שם באותה תקופה. הרפרטואר של המקהלה היה בעיקרו קלאסי, ובשיר ישראלי - היתה היא הסולנית. קולה הוא קול מצו סופראנו מאומן וערב, בעל מנעד רחב, המצלצל כפעמון כסף בצליליו הגבוהים, וזמרתה מצטיינת בהגיה נכונה ודיקציה מושלמת.
סולנית ב'חבורת שירו שיר'
הדסה השתתפה במקהלת 'בית הלל' בה שרו סטודנטים של האוניברסיטה העברית, שם הכירה את המנצח מאיר הרניק שהיה אז גם מנהל המחלקה העממית ב'קול ישראל'. הוא הציע לה לשיר כסולנית בסדרת תכניות רדיו ב'קול ציון לגולה' ואף ליווה אותה ליד הפסנתר. סמוך לכך, כשיזם את הקמת 'חבורת שירו שיר' שהחלה לשדר ב-20 ביולי 1958, בחר בה כסולנית המקהלה. חברי המקהלה וסולניה לימדו בימי ראשון את מאזיני הרדיו שירים עבריים חדשים וישנים. שידורי 'חבורת שירו שיר' שנמשכו עד 1968 (השנה בה נסע מאיר הרניק לשליחות בשוודיה), הקנו לסולנית הדסה סיגלוב חשיפה ופופולריות עצומה בקרב המאזינים, וקול הזמיר שלה שבקע ממקלטי הרדיו ברחבי הארץ זכה להערכה שהפתיעה גם אותה. באותן שנים, הופיעה המקהלה ברחבי הארץ ושרה שירים של מיטב המלחינים.
המלחין נחום נרדי שמע אותה ברדיו, ובא לביתה בירושלים כדי לנגן לפניה משיריו, ולשמוע כיצד היא מבצעת אותם. כשהציע לה לעבוד אתו ולהופיע יחד בקונצרטים, נאלצה הדסה לדחות את ההצעה כיון שמשפחתה וילדיה לקחו חלק נכבד מזמנה והיו חשובים לה יותר מקריירה של זמרת.
כששמע המלחין דוד זהבי את ביצועה לשירו 'החליל', התרשם גם הוא עמוקות מזמרתה ובא לביתה לפגוש אותה ולהאזין לשירתה. לאחר הפגישה הזמין אותה לקיבוץ נען בו התגורר, ושם הופיעה בליווי מאיר הרניק. חוקר הזמר העברי, אליהו הכהן, גם הוא התרשם מזמרתה וביקש ממאיר הרניק להפגיש ביניהם. בפגישתו אתה בביתה אמר לה שבזימרתה היא מזכירה לו את ברכה צפירה.
המוסיקולוג ,פרופסור הרצל שמואלי, מחבר 'הזמר הישראלי: עיונים בסגנונו, מבנהו ומילותיו', וממקימי הארכיון למוסיקה ישראלית באוניברסיטת תל אביב, 'שאל' אותה ממאיר הרניק לתכניות רדיו בהן דיבר על 'יסודות המנגינה הישראלית' ובהן היא שרה שירים ללא ליווי. הוא עצמו הנחה את התכניות והוסיף הסברים מוסיקאליים. עם סיום שידורי התכנית, כתב לה המוסיקולוג מכתב הערכה ובו הודה לה על שירתה "היפה כל כך והמשכנעת בצליליה ובצורת ביטויה".
מכתבים ששלחו מאזיני רדיו וחובבי זמר עברי שנכחו בהופעות'חבורת שירו שיר' ציינו במיוחד את הסולנית הדסה סיגלוב. "תודה מיוחדת להדסה סיגלוב שכבשה את לב הקהל...", כותב עקיבא נוף, ומאזינה מדגניה ב' כותבת במכתב מ-1961 ש"לא הרבה שומעים זמרים כאלה בתקופה הזאת...". קבוצת מאזינים אחרת כתבה באותה שנה "הוחלט שאת שרה נחמד וכל המחמאות לקולך הנעים...בקיצור הרי שאנו נמנים על מעריציך..."
פרסומה במסגרת 'חבורת שירו שיר' הביא להזמנות רבות להופעות, אך היא נמנעה מלהשתמש בשירותי אמרגן כיון שהעדיפה לוח זמנים שבו משפחתה תופסת מקום ראשון. קיבוצים ומוסדות אחרים שהזמינו אותה להופעות נאלצו להמתין ששה חודשים לפני שיכלה להתפנות אליהם.
עם פרישתו של מאיר הרניק, עברה 'חבורת שירו שיר' לידי מנצחים אחרים, שהבולט שבהם היה אריה לבנון. החבורה המשיכה לשיר ולהקליט, אך לא הוסיפה עוד לשדר.
הרצל סיגלוב ו'מועדון הזמר'
את בעלה הרצל, שבא ממשפחה מוסיקאלית, הכירה לאחר שירותה הצבאי. הוא משך את תשומת לבה בכך שהחזיק בידו ספר תווים של פסנתר. היא נישאה לו בראשית 1952; בסוף אותה שנה נולדה בתה אורית (חברת הכנסת אורית נוקד), ושנתיים אחר כך נולד בנה חגי (מוסיקאי החי בלונדון). ב-1962 הקים הרצל סיגלוב את 'מועדון הזמר' בירושלים (להבדיל מתכנית רדיו של מאיר הרניק, בעלת אותו שם) בו הופיעו יחד פעם בחודש במשך 18 שנים ב'בית העם', כשהוא מלווה אותה בגיטרה. בנוסף, הנחו את הערב ונגנו בו מוסיקאים אחרים כמאיר הרניק, אפי נצר, נעמי שמר ושרה'לה שרון.
זמר עברי
למרות שנמנעה משירותי אמרגנות ולא חתרה לקראת קריירת זימרה מלאה, זרמו אליה הצעות רבות להופעות, והיא השכילה למצוא את האיזון בין קריירה וחיי משפחה. רק לאחר שגדלו ילדיה יצאה להופעה בחו"ל ל'פסטיבל המחול והיין' באיטליה עם 'להקת ירושלים'. היא נמנעה מהופעות בהן מארגני ההופעה בחרו מראש את השירים שתשיר, כי העדיפה לשיר את השירים האהובים עליה לפני קהל היודע להעריך זמר עברי, ולא הייתה מעוניינת בזימרת 'פופ' או בקהל הדיסקוטקים.
כזמרת, היא תרמה משמעותית להפצת הזמר העברי לתקופותיו. בנוסף להופעות השבועיות בימי ראשון ב'קול ישראל' בתכנית 'שירו שיר' ולהופעה החודשית ב'מועדון הזמר' בירושלים, היא הופיעה במשך שנים אחדות בימי רביעי ב'מלון המלך דוד' בירושלים במופע זמר וריקוד שארגנה החברה הממשלתית לתיירות. באותו מופע השתתפו רקדני האוניברסיטה העברית שרקדו לצלילי זימרתה. באותה תקופה היא לימדה זימרה לעולים חדשים, תיירים ותלמידים אחרים שלמדו עברית באולפן בירושלים. בחגי שבועות בשנות השישים היא הופיעה לפני ילדי הגנים בירושלים ב'חצר המוסדות' של הסוכנות, וכשגדל מספר המאזינים הצעירים ממאות לאלפים, עברה ההופעה ל'גן העצמאות' ואחר כך ל'גן הוורדים' ליד בניין הכנסת.
ב-1963 שרה עם שמעון בר את השיר 'אם אשכחך' (הידוע כ'ציון תמתי', מ.מ.דוליצקי ונ.היימן) במופע 'אנו נהיה הראשונים' שהתקיים בבנייני האומה בירושלים, וב-1967 השתתפה 'בפסטיבל הזמר' בשיר 'גמדים' (ר.ספורטה ושרה לוי תנאי).
הדסה סיגלוב חידשה שירים ישנים ויפים כ'למה עזבתיני' (ע.הרוסי ללחן עממי) והייתה המבצעת היחידה של השירים 'אליעזר ורבקה' ("נערה טובה יפת עיניים" של ל.קיפניס וי.אדמון), 'תראו רבותי' (מילים ולחן – י. דינשטיין) ושל 'עינדי רעיה' (א. ברויידס וע.גבאי). היא הייתה הראשונה שביצעה את הנוסח העברי לשיר 'הד קולך' (א.פרץ ונ.היימן) לאחר ששמעה את ננה מושקורי שרה אותו בצרפתית (נחום היימן פעל גם בצרפת), וכמו כן המבצעת הראשונה של 'ומלאו הגרנות בר' (עזרא גבאי למילים מספר יואל) ושל שירים אחרים של אותו יוצר. אילן הראל, המעטר המוסיקאלי של 'קול ישראל', הלחין עבורה את 'הגידי לי' (למילים של מ.וינקלר).
הדסה סיגלוב הטביעה חותם אישי של חן על שירים רבים; ביניהם "שירי לי' (ב"צ תומר וד.זלצר), הרומנסה הספרדית 'הקטנטנה הסמיקה' (עברית - ע.כץ), 'אהבת הדסה' (ש.שבזי ללחן עממי תימני), 'התכלא ציפור קולה' (מילים ולחן – שרה לו תנאי) ו'בובה אלישבע' (מ.י.שטקליס וש.כהן). ביצועיה ל'למה עזבתיני' ו'הד קולך' נחרתים בזיכרון כבלתי נשכחים.
עם המוסיקאים שאיתם שיתפה פעולה נמנים ניסן כהן מלמד, מאיר הרניק (בתקופת 'שירו שיר'), אריה לבנון, חנן וינטרניץ, מרק לברי (שירים מתורגמים מיידיש בליווי תזמורת חיפה), פרופ' איתן צור (שירי שולמית ליפשיץ), עזרא גבאי (עימו עבדה על שיריו שבחלקם הוקלטו) וכן בעלה- הרצל סיגלוב, שליווה אותה פעמים רבות בגיטרה קלאסית.
בתחילת שנות האלפיים חדלה להופיע לפני קהל, אך המשיכה להשתתף בשירה במקהלה ובערבי שירה בצוותא.
הקלטות
הקלטות ראשונות כסולנית המקהלה נעשו ב'הד ארצי' בתקליטים "שירו שיר, עם מאיר הרניק" ו"שירו שיר, היום אני שמח" בניצוח אריה לבנון. כמו כן יצאו לאור ע"י אותה חברה 'שירי ביאליק לילדים' (18 שירים), 'הדסה סיגולוב בשירי ילדים' (8 שירים), ו'שירים על חיות' (6 שירים של שולמית ליפשיץ). תקליטי הסולו שלה "ביתי אל מול גולן" (4 שירים), 'נשיר לך ירושלים' (4 שירים), 'בואו לשחק' (8 שירים) ו"עשרים שנות זמר" (14 שירים) נדפסו על ידי "מקולית". "רק הד קולך" (4 שירים) יצא לאור בהפקה פרטית ו'הדסה בשירי חגים' (13 שירים) - בהקלטת סטודיו.
תקליטור ובו אוסף שירי 'חבורת שירו שיר' יצא לאור בהוצאת העמותה למורשת הזמר העברי. הקלטות נוספות שנעשו באולפני השידור עדיין לא ראו אור כהקלטות מסחריות.
תודות לזמרת הדסה סיגלוב שהתראיינה לצורך הביוגרפיה, סיפקה חומר ארכיוני והעירה הערות חשובות, וכן להרצל סיגלוב, דודי נוקד ונחום היימן שתרמו כמיטב יכולתם.
לכתבת וידיאו על הדסה סיגלוב לחצו כאן.
הדסה סיגלוב בשירי ילדים | חבורת שירו שיר: סדרה 3, עם מאיר הרניק והדסה סיגלוב |