צימרמן

א. חַג לָנוּ הַיּוֹם אָנוּ חוֹנְכִים אֶת הַמּוֹעֲדוֹן אוּלָם אֵיךְ נִהְיָה הַדָּבָר? שִׁמְעוּ נָא לַאֲשֶׁר חֻבַּר. הוֹי, הוֹי, לָמָּה לָמָּה לָמָּה, אַל תִּשְׁאָלָה, אַל תִּשְׁאַל לָמָּה לָמָּה, נֹעַר לֹא חָלַמְתָּ שֶׁיִּהְיֶה לְךָ אוּלָם. ב. רָאִינוּ הַקַּיִץ עוֹבֵר וְחוֹלֵף וּבַחֹרֶף אֵין מָקוֹם לְהִתְאַסֵּף כִּי הָאוּלָם עוֹמֵד לְהִמּוֹט בִּגְלַל הַטִּיחַ שֶׁעַל הַקִּירוֹת הוֹי, הוֹי... ג. וְקָבְעָה הַחֲבוּרָה כִּי בְּלִי אוּלָם מְשַׁעֲמֵם נוֹרָא וְהִתְחִילוּ הַתָּכְנִיּוֹת שֶׁהֵן טוֹבוֹת וּרְצִינִיּוֹת הוֹי, הוֹי... ד. וְהֻחְלַט בִּשְׁעַת טִיּוּל בָּרְחוֹב כִּי כָּךְ נָהוּג עַל פִּי רֹב עַל רִצּוּף, טִיחַ וְסִיּוּד – שֶׁיִּמָּסֵר לַקַּבְּלָן בְּאַחְרָיוּת הוֹי, הוֹי... ה. וְהַקַּבְּלָן הוּא תָּמִיד הֶחָבֵר גּוֹלְדְּמַן דָּוִד שֶׁמָּסַר הַצָּעָה טוֹבָה לַעֲבֹד עַל חֶשְׁבּוֹן הוֹצְאוֹת הַמּוֹשָׁבָה הוֹי, הוֹי... ו. כֶּסֶף לָנוּ קְצָת חָסַר עַד שֶׁהַדָּבָר קַל נִפְתַּר וְהֻחְלַט לִנְסֹעַ לְיַבְנְאֵל אֶל צִימֶרְמַן שְׁמוּאֵל. הוֹי, הוֹי... ז. הוּא קִבְּלַנוּ בְּסֵבֶר-פָּנִים יָפוֹת וְגַם נָתַן חָמֵשׁ לִירוֹת אוּלָם הוּא בִּקְּשַׁנוּ מְאֹד שֶׁבַּמּוֹשָׁבָה נֶאֱסֹף עוֹד. הוֹי, הוֹי... ח. בְּבֵית הַוַּעַד הִתְחַלְנוּ לְהוֹפִיעַ וְכֶסֶף דָּרַשְׁנוּ בְּמַפְגִּיעַ הֵם בְּשֶׁלָּהֶם עוֹנִים בְּנַחַת: בִּמְזֻמָּן לֹא נִתֵּן אַף פְּרוּטָה אַחַת. הוֹי, הוֹי... ט. נוֹסָף לְזֶה הַסִּדּוּרִים הַפְּנִימִיִּים בְּעֵינֵיהֶם אֵינָם מַתְאִימִים זֶה לֹא מַסְפִּיק מִשְׂחָקִים וְהוֹלְלוּת, צָרִיךְ לַפְּעֻלּוֹת לָגֶשֶׁת בִּרְצִינוּת הוֹי, הוֹי... י. שֶׁלָּהֶם נַבְטִיחַ לְסַדֵּר שֶׁעִתּוֹן, יַרְחוֹן וְכָל חֹמֶר אַחֵר יִהְיוּ מְצוּיִים בָּאוּלָם לְהַבָּא, לַצָּעִיר, לַזָּקֵן וּמִי שֶׁבָּא. הוֹי, הוֹי... י"א. אָנוּ לָכֶם עַל הַכֹּל נַחְתֹּם רַק תְּנוּ נְיָר אָדֹם! וּלְבַסּוֹף נִתְּנָה הַהַבְטָחָה וְהֵחֵלּוּ בָּאוּלָם בַּמְּלָאכָה הוֹי, הוֹי... י"ב. וְהַקַּבְּלָן מִמְּקוֹמוֹ לֹא מָשׁ, עַד שֶׁהַכֶּסֶף יֻבְטַח מַמָּשׁ. אֵינֶנּוּ רוֹצֶה לִחְיוֹת בְּתִקְווֹת עַל סְמַךְ אֵיזֶה שֶׁהֵן הַבְטָחוֹת הוֹי, הוֹי... י"ג. וְהִתְחִילוּ לַעֲסֹק בַּמְּלָאכָה עִתּוֹנַאי וְגָפִיר כַּהֲלָכָה כִּי הֵם הָיוּ הַקַּבְּלָנִים שֶׁבְּמִקְרֶה הֵחֵלּוּ מִתְלוֹנְנִים: הוֹי, הוֹי... י"ד. "אָנוּ כָּאן רַק מַפְסִידִים וְאֶת זְמַנֵּנוּ מְאַבְּדִים וְהַתַּשְׁלוּם שֶׁיִּהְיֶה בִּמְזֻמָּנִים עִם הַוַּעַד אֵין לָנוּ עִנְיָנִים!" הוֹי, הוֹי... ט"ו. וְהִתְחִילוּ בֵּינֵינוּ וִכּוּחִים וְאֶת הַהַבְטָחוֹת הֵם שׁוֹכְחִים וּמִלֵּאנוּ אֶת רְצוֹנָם בַּכֹּל, רַק שֶׁהָעֲבוֹדָה לֹא תִּסְבֹּל. הוֹי, הוֹי... ט"ז. וְכָךְ גָּמַרְנוּ עִם הַטִּיחַ וּלְרַצֵּף לָנוּ דָּוִד גּוֹלְדְּמַן מַבְטִיחַ רַק שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ תּוֹסֶפֶת יֹקֶר – וּבָעֲבוֹדָה הוּא מַתְחִיל מָחָר בַּבֹּקֶר. הוֹי, הוֹי... י"ז. וּבַבֹּקֶר לָעֲבוֹדָה הָלַךְ וְהָרִצּוּף הוּא בִּכְלָל שָׁכַח. הָרִצּוּף זֶה טוֹב וְנָעִים רַק בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. הוֹי, הוֹי... י"ח. בִּמְהֵרָה הֵחֵלּוּ גְּשָׁמִים יוֹרְדִים וּבְרִצּוּף בְּמֶרֶץ עוֹבְדִים. רַק עוֹד סִיּוּר אֶחָד וְהָאוּלָם יִהְיֶה נֶחְמָד. הוֹי, הוֹי... י"ט. עִתּוֹן יוֹמִי יוֹפִיעַ מֵהַיּוֹם לְכָל מְבַקֵּר בַּמּוֹעֲדוֹן. נְקַוֶּה שֶׁעֲמָלֵנוּ לֹא לַשָּׁוְא הָיָה וִישַׁמֵּשׁ הָאוּלָם פִּנָּה חַיָּה. הוֹי, הוֹי... כ. הָאוּלָם הֻשְׁלַם חִישׁ וּבַקֻּפָּה כֶּסֶף מַאפִישׁ... וּלְהָסִיר מִלִּבְּכֶם הַדְּאָגָה – סִפַּרְנוּ לָכֶם אֶת הַהַצָּגָה. הוֹי, הוֹי...א. חג לנו היום אנו חונכים את המועדון אולם איך נהיה הדבר? שמעו נא לאשר חובר. הוי, הוי, למה למה למה, אל תשאלה, אל תשאל למה למה, נוער לא חלמת שיהיה לך אולם. ב. ראינו הקיץ עובר וחולף ובחורף אין מקום להתאסף כי האולם עומד להימוט בגלל הטיח שעל הקירות הוי, הוי... ג. וקבעה החבורה כי בלי אולם משעמם נורא והתחילו התכניות שהן טובות ורציניות הוי, הוי... ד. והוחלט בשעת טיול ברחוב כי כך נהוג על פי רוב על ריצוף, טיח וסיוד - שיימסר לקבלן באחריות הוי, הוי... ה. והקבלן הוא תמיד החבר גולדמן דוד שמסר הצעה טובה לעבוד על חשבון הוצאות המושבה הוי, הוי... ו. כסף לנו קצת חסר עד שהדבר קל נפתר והוחלט לנסוע ליבנאל אל צימרמן שמואל. הוי, הוי... ז. הוא קיבלנו בסבר-פנים יפות וגם נתן חמש לירות אולם הוא ביקשנו מאוד שבמושבה נאסוף עוד. הוי, הוי... ח. בבית הוועד התחלנו להופיע וכסף דרשנו במפגיע הם בשלהם עונים בנחת: במזומן לא ניתן אף פרוטה אחת. הוי, הוי... ט. נוסף לזה הסידורים הפנימיים בעיניהם אינם מתאימים זה לא מספיק משחקים והוללות, צריך לפעולות לגשת ברצינות הוי, הוי... י. שלהם נבטיח לסדר שעיתון, ירחון וכל חומר אחר יהיו מצויים באולם להבא, לצעיר, לזקן ומי שבא. הוי, הוי... י"א. אנו לכם על הכול נחתום רק תנו נייר אדום! ולבסוף ניתנה ההבטחה והחלו באולם במלאכה הוי, הוי... י"ב. והקבלן ממקומו לא מש, עד שהכסף יובטח ממש. איננו רוצה לחיות בתקוות על סמך איזה שהן הבטחות הוי, הוי... י"ג. והתחילו לעסוק במלאכה עיתונאי וגפיר כהלכה כי הם היו הקבלנים שבמקרה החלו מתלוננים: הוי, הוי... י"ד. "אנו כאן רק מפסידים ואת זמננו מאבדים והתשלום שיהיה במזומנים עם הוועד אין לנו עניינים!" הוי, הוי... ט"ו. והתחילו בינינו ויכוחים ואת ההבטחות הם שוכחים ומילאנו את רצונם בכול, רק שהעבודה לא תסבול. הוי, הוי... ט"ז. וכך גמרנו עם הטיח ולרצף לנו דוד גולדמן מבטיח רק שייתנו לו תוספת יוקר - ובעבודה הוא מתחיל מחר בבוקר. הוי, הוי... י"ז. ובבוקר לעבודה הלך והריצוף הוא בכלל שכח. הריצוף זה טוב ונעים רק בימות הגשמים. הוי, הוי... י"ח. במהרה החלו גשמים יורדים ובריצוף במרץ עובדים. רק עוד סיור אחד והאולם יהיה נחמד. הוי, הוי... י"ט. עיתון יומי יופיע מהיום לכל מבקר במועדון. נקווה שעמלנו לא לשווא היה וישמש האולם פינה חיה. הוי, הוי... כ. האולם הושלם חיש ובקופה כסף מאפיש... ולהסיר מלבכם הדאגה - סיפרנו לכם את ההצגה. הוי, הוי...