מילים: שמעון עופר (הרשקוביץ), תלמידי בי"ס כדורי, 1940
לחן: מרדכי זעירא
|
יהודה כהן 
שנת הקלטה: 29.3.1990
מקור: הספרייה הלאומית פרטים נוספים על ההקלטה ראו באתר הספרייה הלאומית. כמו כן, ניתן להאזין להקלטה המלאה. (השיר נמצא בתזמון 2:31:00). הוקלט במסגרת: סדנת אתנומוסיקולוגיה בראש פינה |
עזריה אלון 
מקור: אתר זֶמֶרֶשֶׁת
עזריה שר את הבתים הזכורים לו מתוך הטקסט המלא.
אביבי יבין, רבקה יבין 
מקור: אתר זֶמֶרֶשֶׁת
דב (ברל'ה) צפרוני 
מקור: אתר זֶמֶרֶשֶׁת
זלמן אברמוב, רחל אברמוב (פלק) 
שנת הקלטה: 18.5.1992
מקור: הספרייה הלאומית
פרטים נוספים על ההקלטה ראו באתר הספרייה הלאומית. כמו כן, ניתן להאזין להקלטה המלאה. (השיר נמצא בתזמון 0:01:48).
מושר (בקושי) למנגינת "פזמורת חיילים" (חבר'ה לצים). על הקושי קראו להלן.
דברי שמעון הרשקוביץ, תכנית הרדיו "זה הסוד שלי" בקול ישראל, 1.2.1966, מתועדים בכרטסת מאיר נוי (עמ' 1207 במקבץ הסרוק):
יושב ראש איגוד האיכרים בגליל בשנת 1940 תרם חמש לירות לשיפוץ המועדון במסחה [כפר תבור]. למסיבת הפתיחה חובר השיר. אנשי בית הספר כדורי שביקרו במסיבה הפיצו את הזמר בפלמ"ח.
עוד מתועדים בכרטסת מאיר נוי (עמ' 1208 במקבץ הסרוק) דברים שנאמרו בקול ישראל בתכנית "על הגורן בליל לבנה" בתאריך 12.9.1988:
האולם בכפר תבור שופץ מבית הכנסת אותו תרם הברון רוטשילד למושבה. למימון השיפוץ קיבלו חמש לירות מיושב ראש איגוד האיכרים בגליל התחתון, אדון צימרמן מיבנאל. צימרמן התנה תנאי שהאולם ישמש רק לפעולות תרבות "בלי גועל נפש". השיר "צימרמן" חובר לערב חנוכת המועדון. להצגה הוזמנו גם תלמידי "כדורי" - המחזור של חיים גורי ושאול ביבר. הם הפיצו את השיר בפלמ"ח ואף הרחיבו את ה"צימרמניות". למשל: במקור "אז הלכנו אל צימרמן וקיבלנו חמש לירות". ה"כדורסיטים" הרחיבו - "אז הלכנו אל צימרמן והוא נתן לנו חמש לירות ועשרים וחמישה גרוש".
מספר בהרחבה עפר גביש (חדשות בן-עזר, גליון 313):
במילון העולמי לעברית מדוברת מגדירים נתיבה בן-יהודה ודן בן-אמוץ: "צימרמן – כינוי לשיר הכתוב בחרוזים כשהמשקל לא נשמר, מפאת חוסר כישרון, והדבר מעורר גיחוך." מוסיף שאול ביבר אחד מאבות המהלך שהוביל ליצירת המושג: "צימרמן הוא חרוז במשקל לא מדויק ובחריזה לא טובה." ובמילים פשוטות, צימרמן זה כאשר המילים לא נכנסות טוב למנגינה. המושג בא לעולם בעקבות תקלה מוסיקלית מביכה ומצחיקה שהתגלגלה לידי האנשים הנכונים (או לא) בזמן המתאים (או לא) ושמיד תסופר.
ובכן, הכל החל בגלל שיר. צימרמן. לכאורה, אם יש שיר שהביטוי "עממי" מתאים לו, זהו השיר על צימרמן. צמח משום מקום, מעולם לא נכתב בנוסח רשמי, אין איש מסוים שכתבו והוא הולך בפי העם ומקבל חיים משלו, ובמקרה שלפנינו, אפילו יוצר מושג, ביטוי חדש שאומץ על ידי העם והיה לחלק מהשפה הבלתי רשמית. אבל, מפתיע לגלות שאפילו לשיר כזה היו יוצרים, קבוצה שניתן להגדירה, תלמידי בית הספר החקלאי כדורי ובהם מי שיהיה האבא של הלהקות הצבאיות, שאול ביבר.
מספר יואל צימרמן מהמושבה יבנאל, בנו של צימרמן שבשיר: "אבא שלי, שמואל צימרמן, היה יושב ראש התאחדות האיכרים בגליל התחתון. בתקופה ההיא, סוף שנות ה-30, תחילת ה-40, המושבות היו חוט השידרה של ההתיישבות ושל ההגנה, אבל לא היה ועד נפרד לכל מושבה, כשרצו משהו היו באים לראש הועד של האזור."
כלומר, שמואל צימרמן היה משהו דומה ליושב ראש המועצה האזורית של היום. אליו היו באים כשרצו תקציב או תמיכה, ולו היו אומרים תודה במסיבה אחרי שהדברים היו מסתדרים. ואכן זה מה שקרה, החבר'ה בכפר תבור רצו להקים מועדון לצעירים, אל מי פונים? אל צימרמן. יו"ר ההתאחדות עזר ותמך והמועדון קם והיה. וכאשר תמה המלאכה, נותר לצעירים רק לומר תודה. אירגנו מסיבה ובמסיבה שרו. מה שרים? כמו היום בימי הולדת או במסיבות בית ספר, או בערבי הקן/השבט/הגדוד התנועתי, לוקחים שיר ידוע ומשנים את מילותיו. ביבר: "הייתה מלחמת העולם השנייה והיה שיר ידוע "חבר'ה ליצים, חבר'ה יטים, בחורים כארזים', על המנגינה הזו עשה מישהו ממסחה שיר לפתיחת המועדון."
עד כאן הכל טוב ויפה אלא ששני דברים השתבשו, האחד, שכותבי המילים לא הצטיינו במלאכתם, והשני שהחבר'ה מכדורי הגיעו למסיבה. ממשיך שאול ביבר: "יום אחד אמרו למחזור שלנו בכדורי שפתחו מועדון במסחה ועושים מסיבה. עכשיו צריך להבין, לנו היה מושג על שירה, אצלנו בבית הספר היה חיים גורי, ידענו מה זה חריזה, לא כמו היום שגדולי המשוררים עושים חרוזים איומים. אחד מכיתה ח' אצלנו היה מתבייש בחרוזים של חתן פרס ישראל. הפזמון שהם עשו היה במושגים של היום צימרמני, משקל לא מדויק, חריזה לא טובה, על זה אנחנו עשינו פרודיה וזה הגיע לכל הארץ וצימרמן הפך להיות מושג. אי אפשר להגיד מי חיבר אבל זה ממש הכיתה שלנו."
הבהרה: ככל שיר עם, ובוודאי לאור הסיפור שסופר, יש להניח שבמרחבינו מרחפות גירסאות רבות של הטקסט הזה. כאן הבאתי את מה שלימדתני אימי [ראו לעיל גרסת עפר גביש], בת העמק ובוגרת בי"ס חקלאי בעצמה. כל נוסח אחר דיַנְקוּתְכֶם סביר ובריר, כשיר ושַריר.
עמוס ותמר רודנר:
את השיר למדנו מפי הפלמ"חניקים בגבעת ברנר. הם קראו לו 'השיר הראשון של הפלמ"ח' אולי משום שיצא מ"כדורי" מתלמידים שעוד שנייה יקימו את הפלמ"ח.
בארכיון הצליל הלאומי גרסה נוספת על מקור השיר (הקלטה של ותיקי כפר תבור, 5761 Y) וכן ראיון עם שמעון עופר (הרשקוביץ) - CD 4333.
כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.