רוח רוח (לחן צבי קפלן) - חיים לוי

רוּחַ רוּחַ, רוחַ רוּחַ! לָמָּה לֹא תִּשְׁכַּב לָנוּחַ? מִן הַבֹּקֶר מִשְׁתּוֹלֵל, וְהִנֵּה כְּבָר בָּא הַלֵּיל... מַלְאָכִים כְּבָר מַכְנִיסִים לַשָּׁמַיִם פַּנָּסִים, מַדְלִיקִים נֵרוֹת בַּלָּאט, אֵין שׁוֹמְעִים אוֹתָם כִּמְעָט. וְאַתָּה! הוֹלֵךְ בָּטֵל, וְשׁוֹרֵק וּמְיַלֵּל, וְכוֹפֵף אֶת הַוְּרָדִים, וּמֵצִיק לַיְּלָדִים. כָּל-הַגַּן רוֹצֶה לִישׁוֹן גַּם הַבְּרוֹשׁ, הַקִּיקָיוֹן צַר מְאֹד עַל הַפְּרָחִים, הֵם כֻּלָּם נֶאֱנָחִים.רוח רוח, רוח רוח! למה לא תשכב לנוח? מן הבוקר משתולל, והנה כבר בא הליל... מלאכים כבר מכניסים לשמים פנסים, מדליקים נרות בלאט, אין שומעים אותם כמעט. ואתה! הולך בטל, ושורק ומילל, וכופף את הוורדים, ומציק לילדים. כל-הגן רוצה לישון גם הברוש, הקיקיון צר מאוד על הפרחים, הם כולם נאנחים.

מילים: מרים ילן-שטקליס (לחנים נוספים לטקסט זה)
לחן: צבי קפלן

רוּחַ רוּחַ, רוחַ רוּחַ!

לָמָּה לֹא תִּשְׁכַּב לָנוּחַ?

מִן הַבֹּקֶר מִשְׁתּוֹלֵל,

וְהִנֵּה כְּבָר בָּא הַלֵּיל...

מַלְאָכִים כְּבָר מַכְנִיסִים

לַשָּׁמַיִם פַּנָּסִים,

מַדְלִיקִים נֵרוֹת בַּלָּאט,

אֵין שׁוֹמְעִים אוֹתָם כִּמְעָט.

וְאַתָּה! הוֹלֵךְ בָּטֵל,

וְשׁוֹרֵק וּמְיַלֵּל,

וְכוֹפֵף אֶת הַוְּרָדִים,