ציפיה

לִנְעֹץ בָּאֲפֵלָה עֵינַיִם מְשַׁוְּעוֹת, לִפְרֹשׂ אֶל הֶחָלָל יְדֵי גַעְגּוּעִים, וְאֹזֶן לְהַטּוֹת לְקוֹל רִשְׁרוּשׁ עָלִים, וּלְפַלֵּל לְנֵס, וּלְיַחֵל לְאוֹת – – וְשֶׁבַע לְהִוָּאֵשׁ וְשֶׁבַע לְהַאֲמִין בְּנֶחָמַת-סוֹדוֹת, בִּגְמוּל קָרוֹב וָעֵר, לִצְלֹל בְּשִׁכְחָה וּפֶתַע לְהִתְנַעֵר וּלְקַלֵּל הַדִּין, וּלְקַבֵּל הַדִּין – – וּלְבַקֵּשׁ מִקְלָט בְּחֵיק צַלְמֵי עָבָר, בְּמַגָּעָם חוֹמֵל, בְּמַגָּעָם טָהוֹר, לִרְעֹד מִבְּכִי כָּבוּשׁ, וְעַד הַיּוֹם יֵאוֹר לִשְׁכֹּר מִמְּרִי הַכְּאֵב וּמִמָּתְקוֹ הַזָּר – – לנעוץ באפלה עיניים משוועות לפרוש אל החלל ידי געגועים ואוזן להטות לקול רשרוש עלים ולפלל לנס וליחל לאות ושבע להיואש ושבע להאמין בנחמת סודות בגמול קרוב וער לצלול בשכחה ופתע להתנער ולקלל הדין ולקבל הדין ולבקש מקלט בחיק צלמי עבר במגעם חומל במגעם טהור לרעוד מבכי כבוש ועד היום יאור לשכור ממרי הכאב וממתקו הזר