בינות לגנים

בֵּינוֹת לְגַנִּים פָּרְחוּ שׁוֹשַׁנִּים, וְרוּחַ עָלְזָה, עָלְזָה בִּמְשׁוּבָה. חָמְקוּ לְבַדָּם שְׁלוּבִים בְּיָדָם, הַשְּׁנַיִם בְּחֵן, בְּחֵן אַהֲבָה... וְעוֹלִים הַקּוֹלוֹת, צוֹהֲלִים לְבָבוֹת, בְּעֶרֶב טְבוּל כּוֹכָבִים! הַלַּיִל כְּבָר לָן עַל צַמֶּרֶת אִילָן, וְרוּחַ עָבְרָה, עָבְרָה בֶּהָרִים. לְבֵין הַשִּׂיחִים, קוֹרְנִים וּשְׂמֵחִים, הַשְּׁנַיִם בְּחֵן, בְּחֵן נְעוּרִים. וְעוֹלִים הַקּוֹלוֹת...בינות לגנים פרחו שושנים, ורוח עלזה, עלזה במשובה. חמקו לבדם שלובים בידם, השניים בחן, בחן אהבה... ועולים הקולות, צוהלים לבבות, בערב טבול כוכבים! הליל כבר לן על צמרת אילן, ורוח עברה, עברה בהרים. לבין השיחים, קורנים ושמחים, השניים בחן, בחן נעורים. ועולים הקולות...