אשל אברהם נטע

אָז שְׁמָמָה סָבִיב שָׁלְטָה, עַל כָּל גַּיְא וָגֶבַע – אֵשֶׁל אַבְרָהָם נָטַע, אֵשֶׁל בִּבְאֵר-שֶׁבַע. אָז מִדְבַּר חוֹל הִשְׁתַּטַּח מְסַנְוֵר עֵינַיִם – אֹהֶל אַבְרָהָם מָתַח, אֹהֶל רְחַב יָדַיִם. וּצְחִיחָה אַדְמַת מִדְבָּר וְיָבֵשׁ כָּל רֶגֶב – אַבְרָהָם בְּאֵר חָפַר בְּעַרְבַת הַנֶּגֶב. אֵשֶׁל אַבְרָהָם צוֹמֵחַ, בְּצִלּוֹ יֵשֵׁב אוֹרֵחַ. אֹהֶל אַבְרָהָם פָּתוּחַ, הֵלֶךְ בּוֹ יָבוֹא לָנוּחַ. וְנוֹצֶצֶת בְּאֵר הַמַּיִם – כָּל צָמֵא, לְכוּ לַמַּיִם!אז שממה סביב שלטה על כל גיא וגבע אשל אברהם נטע אשל בבאר שבע אז מדבר חול השתטח מסנוור עיניים אוהל אברהם מתח אוהל רחב ידיים וצחיחה אדמת מדבר ויבש כל רגב אברהם באר חפר בערבת הנגב אשל אברהם צומח בצילו ישב אורח אוהל אברהם פתוח הלך בו יבוא לנוח ונוצצת באר המים כל צמא לכו למים