שיר מכסיקני

א בְּתֵל-אָבִיבוֹ הָיִיתִי, זַנְבוֹת-עִזִּים שָׁם רָעִיתִי, פִּתְאוֹם רַבּוֹתַי אָמַרְתִּי לִי דַּי - אָסוּר לִי לִגְבָתוֹ הַסִּיטִי. ב נִכְנַסְתִּי אַךְ לַחָצֵרוֹ הָפַכְתִּי פִּתְאוֹם לְאַחֵרוֹ: עַלִּיז וְשָׁמֵחַ, קַלִּיל וּפִקֵּחַ וּשְׁמִי הוּא סֶנְיוֹר גִּיזָלֶרוֹ. ג טִיַּלְתִּי שָׁם כְּמוֹ גְּבֶרֶת, (טוֹפֶפֶת בָּרְחוֹב מְגֻנְדֶּרֶת) - מֵצִיץ וּמֵרִיחַ, תּוֹחֵב אַף בַּבְּרִיחַ שֶׁל רֶפֶת מְאֹד מְפֹאֶרֶת. ד פָּגַשְׁתִּי שָׁם פָּרוֹ-רִיטָה, נוֹגֵחַ הָיָה כְּמוּסְקִיטָה, מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב נִמְשַׁכְתִּי בְּלִי-הֶרֶף: הֲאִם עוֹד כָּמוֹהוּ רָאִיתָ? ה לָרֶפֶת מִיָּד לִי אֶדְהַר לִפְגֹשׁ בְּסֶנְיוֹר הַפָּר לִבִּי אֵשׁ אוֹכֶלֶת... נִפְתַּחַת הַדֶּלֶת -- הוֹפִיעוּ קַרְנַיִם-הָדָר! ו הָיָה זֶה הַפָּר - פָּר אַתְלֵטוֹ, עָשָׂה הוּא מִמֶּנִּי קוֹטְלֵטוֹ: מֵעַיִם, קְרָבַיִם, יָדַיִם, בִּרְכַּיִם - הָפַךְ הוּא אוֹתִי לְמֵתוֹ! ז צָרַרְתִּי פְּצָעַי בְּכֻתֹּנֶת, הִרְכַּנְתִּי רֹאשִׁי בְּבוּשֹׁנֶת: אַחֲרֵי הַבִּקּוּר הָיָה לִי בָּרוּר: הַפָּר אֵינֶנּוּ עִזֹּנֶת!א בתל-אביבו הייתי, זנבות-עיזים שם רעיתי, פתאום רבותי אמרתי לי די - אסור לי לגבתו הסיטי. ב נכנסתי אך לתצרן - הפכתי פתאום לאחרו: עליז ושמח, קליל וטיקח ושמי הוא סניור גיזלרו. ג טיילתי שם כמו גברת, (טופפת ברחוב מגונדרת) - מציץ ומריח, תוחב אף בבריח של רפת מאד מפוארת. ד פגשתי שם פרו-ריטה, נוגח היה כמוסקיטה, מבוקר עד ערב נמשכתי בלי- הרף: האם עוד כמוהו ראית? ה לרפת מיד לי אדהר לפגוש בסניור הפר לבי אש אוכלת... נפתחת הדלת -- הופיעו קרניים-הדר! ו היה זה הפר - פר אתליטו, עשה הוא ממני קוטליטו: מעיים, קרביים, ידים, ברכיים - הפך הוא אותי למתו! ז צררתי פצעי בכותונת, הרכנתי ראשי בבושונת: אחרי הביקור היה לי ברור: הפר איננו עיזונת!