שיר ערש לרות

חובר בעקבות התקפה על קיבוץ טירת צבי בשנת 1938. משה צבי נריה ציין: לשיר בניגון "אונטער מיין רות'לעס וויגעלע". זהו מן הסתם שימוש בשם רות לשיר הערש הכללי "אונטער דעם קינדס וויגעלע" (ראו את המילים בלחן אחר בדף "תחת ערש בני"). השיר מוכר בלחנים רבים אך טרם איתרנו ביידיש את הלחן שמרים בנימיני שרה.

תודה לארכיון טירת צבי על הזיהוי והמסמכים.

על רות כתב לנו אחיה ראובן אור:

רותי נולדה בו' באדר א' תרצ"ח (7.2.1938) והיתה הבת הראשונה שנולדה בטירת צבי אחרי העליה על הקרקע, ונקרא שמה בישראל רות (אורליאן שקוצר מאוחר יותר לשם העברי אור) ונקראה בפי כל מכריה רותי. בהיותה בת שלושה שבועות, בכ'ח באדר א' תרצ"ח (28.2.1938) היתה התקפה של כנופיות ערביות על הישוב. אביה חש להדיפת ההתקפה ואמה נותרה לבד עם התינוקת בחדרה בצריף. את חוויותיה העלתה על הכתב ובעקבות פרסום הכתבה בעיתון, כתב הרב נריה את השיר "נומי נומי רותי תי...". ביום הולדתה העשירי בו' באדר א' תש"ח (16.2.1948) תקף גדוד הירמוך הראשון של "צבא ההצלה הערבי" את טירת צבי. במקום מסיבת יום הולדת, קבלה רותי "חגיגת זיקוקין"... לאחר שהובסו התוקפים, הגיעה מטפלת הילדים והגישה לה פרח ורד אדום כפיצוי... רותי למדה עם ילדי כיתתה בטירת צבי ובקבוצת יבנה, התגייסה לצה"ל במסגרת גרעין נח"ל ונישאה ליהודה וכס, חבר גרעין נח"ל בקבוץ עין הנצי"ב, שם בנו את ביתם. בעלה יהודה חלה בשנים האחרונות ורותי טיפלה בו במסירות עד מותו. כשישה שבועות אחר כך, חשה ברע, הובהלה לבית החולים "העמק" שם השיבה את נשמתה לבוראה בשבת, ח' בחשון תשפ"ה. לרותי ויהודה בת ושלושה בנים, נכדים ונינים. הנאהבים והנעימים, בחייהם ובמותם לא נפרדו... יהא זכרם ברוך.

שירי ערש   שירי זמרדעים