זמר לסוכות

השיר נדפס בשנת תרפ"ב "ספר השירים - קובץ חדש" של אידלזון תחת השם "זמר לסוכות", באותה המנגינה שעיבד לימים לסלו רוט תחת אותה כותרת. ללחן צביון חסידי אך אידלזון רושם שהוא עצמו הלחין בשנת תרע"ד. בשירונו של אידלזון רשום כי המילים "על פי טשרניחובסקי", ואכן הן מתחילות בנוסח המשורר - במקור "חג הסוכות" (נדפס ב"הזמיר: שירי ילדים לזמרה ולמקרא) והתפרסם גם תחת השם "סוכה כשרה" - וממשיכות בטקסט שונה לגמרי כנראה מאת אידלזון עצמו.

השיר בלחן זה שב ונדפס בארצות הברית בכרך הראשון של "המנגן". לחן נוסף מאת קראל שלמון נמצא בכתב יד בארכיון שלו במחלקת המוסיקה בספרייה הלאומית. הטקסט המקורי התגלגל גם לעדן שבתימן ולאסמרה שבאריתריאה, שם הותאם ללחן נוסף. על הגעת הטקסט לארצות המזרח כשיר זמר מעידה גם הכללתו בכתב יד שהביא אפרים יעקב לספרייה הלאומית ונקרא שם "שירים לציפוי הגאולה".

עדות נוספת על תפוצת השיר (לא ברור אם יחד עם המנגינה): ב"דבר לילדים", שנה ג', גיליון כ"ז, יום ו', כ"ז כסלן תרצ"ד (15.12.1933) נדפס הסיפור "נדרה הקטנה" ובו ילדות בבית יתומות מעוותות את המילים לשיר לעג לילדה תימנייה בשם נדרה. דן אלמגור כתב על סיפור זה בכתבה "וילדה שחורה כדת" או "מדוע שונאות הילדות הלבנות את אחיותיהן השחורות?", "חדשות בן עזר", גיליון 535.

כעבור כעשרים שנה, בתאריך 21.9.1953 נדפסה במדור "בחן את ידיעותיך" במוסף "דבר השבוע" תחילת הטקסט כחידה לזיהוי, ובתשובה נקרא השיר "סוכה כשרה", שם שבו נדפס גם לימים ב"ספר המועדים" ושבו היה מוכר בעדן ובאסמרה (ראו לעיל);

סוכות, שמחת תורה, שמחת בית השואבה