מילים: אריה יום טוב ליפמן שליט
לחן: ליאון איגלי כתיבה: 1886
|
שמואל בן זאב 
הקלטה: רחל (רוחק'ה) גיסין, יהואש הירשברג
שנת הקלטה: 31.3.1983 מקור: הספרייה הלאומית פרטים נוספים על ההקלטה ראו באתר הספרייה הלאומית. כמו כן, ניתן להאזין להקלטה המלאה. (השיר נמצא בתזמון 0:20:41). |
חבורת שהם 
הבית הראשון ("מארץ הצפון...") מושר למנגינת הבית השלישי ("ראשון לציון זה שמה..."), לא כפי שנכתב והושר במקור.
נכלל בתקליטור: ציון חמדתייהודה ציגלרוט 
שנת הקלטה: 31.3.1983
מקור: הספרייה הלאומית
פרטים נוספים על ההקלטה ראו באתר הספרייה הלאומית. כמו כן, ניתן להאזין להקלטה המלאה. (השיר נמצא בתזמון 0:09:24).
על-פי אליהו הכהן, כל בית בשיר זכה למנגינה שונה. בתכניתו "שרתי לך ארצי" מספר אליהו כי איגלי העדיף להלחין שיר זה על פני שיר אחר שהוצע לו, "לחמנו לחמנו ועוד נילחמה" מאת נפתלי הרץ אימבר. [ואולם, איגלי כן הלחין את השיר "ראשון לציון" [לחמנו לחמנו ועוד נילחמה], וראו דברי אליהו הכהן על השיר ההוא).
צפו בביצוע נחמה ומאירה בלקינד מוותיקות ראשון לציון מתוך "שרתי לך ארצי" כאן (תזמון 25:07) ובביצוע נעמן בלקינד הגדול ונעמן בלקינד הקטן כאן.
על פי אתר מוזיאון ראשון לציון:
את השיר כתב אריה ליפא שליט, בנו הבכור של אליעזר אלחנן שליט בהיותו בן 16 שנים. השיר הולחן על ידי ליאון איגלי, עובד פקידות הברון שהיה בעל השכלה מוסיקלית.
מייסדי המושבה, שבעה עשר במספר, רכשו את אדמתם בכספם וקיוו להיות עובדי אדמה עצמאיים. בשל המצוקה והמחסור נאלצו להיעזר בברון רוטשילד "הנדיב הידוע" אשר נרתם לעזרתם זמן קצר לאחר ייסוד המושבה. יש מספרים כי השיר נכתב כאות מחאה על רצונו של הברון לשנות את שם המושבה ולקרוא לה על שם אמו המנוחה, בתיה. עקב המרידה שפרצה במושבה כנגד פקידות הברון בשנת 1887, שבעקבותיה הגיע הברון לארץ על מנת ליישר את ההדורים, בחר הברון להסב את שמה של עקרון ולקרוא לה "מזכרת בתיה" על שם אמו. השיר מדגיש את נאמנותם של בני המושבה למושבתם ולשמה.
קראו עוד על השיר בכתבה מאת אליהו הכהן, "'הֶאָח, רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן': השיר העברי המקורי הראשון" במסגרת הבלוג של דוד אסף "עונג שבת": חלק א (16.6.2017) ובו גם הקלטת מקהלת ראשון לציון בעיבוד שמעון כהן, הזמינה גם בנפרד; חלק ב (23.6.2017) ובו גם הקלטת זרובבל חביב שזכר גם את לחן הבית השני, וגם הקלטה זמינה גם בנפרד.
ראו את השיר ראשון לציון בלחן נחמיה וולפיאנסקי עם נוסח הטקסט בעריכת יל"ג.
כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
תווי הבית הראשון ("האח ראשון לציון") והבית האחרון ("ראשון לציון זה שמה וזה שמנו").
תיווי: נחומי הרציון
משירי הראשונים בראשון לציון
ישראל שליטא על השירים "לחמנו לחמנו" ו"האח ראשון לציון"
"הלחנים של הזמירות הללו לא נלקחו מן המוכן כפי שהיה מקובל אז – על מנת להתאימם לטקסט החדש – אלא חוברו במכוון למילות הפיוטים האלה, אך זהותם של מחברי הלחנים לא נשמרה, ואף ישישי ראשון לציון לא ידעו לקבוע אל נכון מי הוא אשר חיברם [אליהו הכהן זיהה את המלחין איגלי לפי מקורות כתובים – זֶמֶרֶשֶׁת]. אמנם, בלחנים עצמם אינה מתגלה מקוריות מוסיקתית [כך במקור] כל שהיא; הם מהווים מעין תערובת של שירה אוקראינית קוזאקית מתובלת בלחני מארשים צבאיים רוסיים וניגוני חסידים רק יחד. אולם ובכל זאת, השירים האלה היו שגורים בפי תושבי המושבה והיו מושרים בלהט רב במשך שנים רבות. אך משום מה לא הרחיבו אל מחוץ לגבולם, ולא כל שכן אל מחוץ לארץ ישראל. קשה לקבוע את הסיבה לכך: אפשר שתוכן המילים הידהד באוזני יהודי הגולה כמליצי יתר על המידה וכרחוק מן המציאות של הימים ההם, ואולי נתעכבה הנפיצה באשמת המלודיה המסורבלת. אולם משמעותם ההיסטורית של החרוזים האלה וחשיבותם הפנימית כרקע ועילה לביטוי מוסיקתי-יהודי חדש ו"מעפיל" יעלה לאין שיעור, כאשר נְעַמֵּת את אלה מול זמירות העוני והדלות, או הפזמונים החדורים חוסר ישע ואפס תקווה, שהיו שגורים בפי יהודי התפוצות בזמן ההוא [...] או אף אם נקביל אותם לעומת החרוזים הנרגשים אשר השמיע צונזער בשנות התשעים של המאה הקודמת על סבלות הגוף והנפש אשר עברו על המהגרים היהודיים באמריקה. [...] הלחנים המודפסים בזה [מובאים תווים במקור] הם חלק מכל המוסיקה של השיר – לכל בית חובר לחן מיוחד. את המלודיות רשמתי לפני למעלה מעשרים שנה מפי הישיש דב חביב-לובמן מראשוני ראשון לציון ובנו זרובבל אשר זכר עדיין את השירים מימי ילדותו.
מתוך "המוסיקה היהודית ויוצריה", 1960, הוצאת יהושע צ'צ'יק, עמ' 217-262. הערה: הדברים מובאים כלשונם עם מעט שינויי כתיב ביחס למקור (טאכסט, מאלודיה).